מה יותר קל? כשמכריחים אותך לחלק לאנשים כסף באופן לא שוויוני ובהכרח לקפח אותם ולגרום להם לשנוא אותך, או להיות בעצמך אחד המקופחים? זה בדיוק מה שקרה לדומיניק אתמול.
אז הנה הוא יושב במשרד של מנהל הבנק ותופס את הראש בידיים בייאוש. הפילו עליו תיק: הוא צריך לחלק לחברים שלו כסף באופן לא שוויוני, ועדיין לנסות להיות הוגן.
בכלכלה פוליטית יש לבעיה הזאת שם. אפשר לקרוא לה אולי בעיית הצדק החלוקתי, או בעיית הקריטריונים לצדק חלוקתי.
וזו הבעיה: נניח שיש לנו, כחברה, סכום כסף גדול (למשל שגבינו במיסים) או משאבים לאומיים (כמו קרקעות) ואנחנו צריכים לחלק אותם לאנשים בודדים או לקבוצות של אנשים. איך נחליט? אנחנו רוצים להגיע להחלטה צודקת, או "הוגנת", אבל מה נקרא כאן צדק ומהי הוגנות?
כדי לענות על זה, בואו נטוס אחורה בזמן, ובעצם גם לחוץ לארץ. אנחנו טסים ליוון במאה הרביעית לפני הספירה.
האיש שלנו הוא הפילוסוף אריסטו, וגם הוא שובר את הראש בשאלה של חלוקה צודקת. ומה שאריסטו מציע לנו כתשובה לשאלה הכלכלית-פוליטית הזאת זה הדבר הבא - כשמחלקים בצדק, הוא אומר לנו, כל אחד מקבל בהתאם לזכות שיש לו.
מה? זהו?
נשמע סתמי? לא?
לא בדיוק.
בעצם, מה שאריסטו רוצה להגיד לנו זה שאנחנו צריכים לחפש קריטריון חלוקה, לבדוק מי עומד בו, ואז לתת לכל אחד, בדיוק על פי הזכאות שלו לקריטריון שהגדרנו.
ומי קובע מה הקריטריון הנכון? את זה, אריסטו לא רוצה להגיד לנו. על זה הוא רוצה שנחליט בעצמנו.
למה הוא ולא אני?
והנה, במהלך ההיסטוריה עלו רעיונות שונים לקריטריונים כאלה, ומה שמעניין זה שהם עדיין רלבנטיים, והם עולים גם במחשבות שלנו והם קפצו למשתתפים לראש בזמן שהם קרעו את דומיניק אחרי שנודעו התוצאות.
הנה: אפשר להגיד, למשל, שאדם זכאי לסכום גדול יותר, ככל שהתרומה שלו לקהילה גדולה יותר, ואז במקרה שלנו לסיגל ומיכאל יש זכות לסכום גבוה יותר, כי הם היו ערים כמעט כל הלילה כשטיפלו בחתול.
לעומת זאת, אפשר להגיד דווקא שהזכות לקבל יותר תלויה בצרכים. ככל שאתה זקוק יותר, ככה תקבל יותר. ובמקרה שלנו, אולי היה צריך לתת לג'ו הרבה, מפני שמצבו בטבלה ממש גרוע.
ושימו לב, גם החוק של העיר שאפשר לכם, הצופים, לחלק קופה גדולה של כסף לשישה משתתפים קשור לשאלה הזו.
חלק מכם בחרו ב "חן" כקריטריון שלהם, ונתנו למי שאהבו יותר. צופים אחרים העדיפו אולי את הקריטריון של "הוגנות", וניסו לתת למשתתפים שמשחקים הכי פייר.
ותראו כמה העניין הזה של צדק רגיש וכמה שהוא פורט לנו על המיתרים הכי רגישים שלנו. איזו סערה פרצה אצל המשתתפים כשנודע על ההחלטות של דומיניק.
עניין של צדק
אז מה? דומיניק היה יכול לעשות את זה אחרת? יותר טוב?
אולי.
כדי לנסות לחשוב איתו על דרך אחרת בואו נכיר שלושה מושגים חדשים של צדק חלוקתי, מושגים שטבע הפילוסוף הפוליטי בן זמנינו, ג'ון רולס. אני מדבר על "צדק נוהלי שלם", "צדק נוהלי בלתי שלם" ו"צדק נוהלי טהור".
צדק נוהלי שלם הוא מצב שבו ברור לנו הקריטריון לחלוקה ויש לנו דרך יעילה להגשים את החלוקה הזו.
למשל, דומיניק היה יכול להחליט שהוא נותן יותר למי שהמצב שלו גרוע יותר. והנה, יש גם דרך טובה לבדוק את זה. פשוט צריך להביט בטבלה הדיגיטלית ולראות את המצב של כל משתתף.
לעומת זאת, צדק נוהלי בלתי שלם מתקיים כאשר יש קריטריון לחלוקה אבל, בשונה מהמקרה הקודם, לא תמיד יש דרך יעילה להגשים את הקריטריון הזה.
הנה, לדומיניק היה קריטריון ברור: הוא רצה לתת יותר למי שהשקיע יותר, אבל לא הייתה לו פרוצדורה טובה לבדוק את הדברים. כי הרי נורא קשה לבדוק ולמדוד ממש השקעה של אנשים. הוא היה צריך להיות ער כל הלילה, צמוד לנדנדה ולהחזיק מודד מאמץ דיגיטלי (אין באמת דבר כזה), ובגלל שאין לו דרך כזו הוא פספס חלק מהמשתתפים וקיפח אותם, והם זעמו עליו.
אבל המושג הכי מעניין כאן הוא המושג של צדק נוהלי טהור. צדק כזה מתקיים כשבכלל אין שום קריטריון לחלוקה הוגנת שלא קשור לחוקי החלוקה. כאן מה שקובע את הצדק זה רק הדרכים לחלק - הנהלים.
הדוגמה כאן היא של הגרלת לוטו. בלוטו, כל משתתף משלם כסף תמורת טופס ואז רק אחד זוכה בכל הקופה ואחרים מקבלים כמעט כלום. אז מה? זה צודק? איך יכול להיות שמצב כזה שבו אחד מקבל הכול והיתר כלום הוא הוגן?
התשובה שלנו תהיה: "אלה חוקי המשחק והם ידועים מראש. מי שרוצה משחק ומי שלא מסכים, לא משחק".
המצב הזה צודק כאשר כל אחד מהמשתתפים יודע את החוקים ומקבל אותם מראש, ואז אם החלוקה התנהלה באמת על פי החוקים שהוגדרו מראש, היא צודקת.
ואיך זה קשור לדומיניק? ובכן, יכול להיות שהוא היה צריך לאסוף את כל המשתתפים ולהגדיר מראש חוקי משחק. הם והחוקים האלה לא היו חייבים להיות הוגנים בצורה קלאסית. הם היו יכולים להיות מוזרים ולא פיירים, כמו שהלוטו לא הוגן בצורה קלאסית.
הוא היה יכול לקחת פתקים עם שמות ופתקים עם סכומים ופשוט להגריל. וככה, אף אחד מהמשתתפים לא היה קורע אותו, כי כולם היו מסכימים מראש.
ולמה הוא לא עשה את זה, תשאלו? חוקי המשחק של העיר היו, עדיין, נסתרים ממנו.
וזה מה שעשה את התכנית של אתמול אולי לא צודקת, אבל מאוד מאוד מעניינת.
אושי שהם קראוס, ד"ר לפילוסופיה של הכלכלה, לימד שנים בבתי הספר לכלכלה ולמנהל עסקים במכללה למנהל. עוסק בעתידנות פיננסית, הרצאות ויעוץ. הוא בעל הפודקסטים "דוח פינטק" ו-"קטע כלכלי".
רוצים לכתוב לאושי? ushi@ushi.co.il