בסוף מסתבר שההחלטה מי יודח נמצאת בידיהם של התושבים שיכולים להעביר כסף לתושב אחר על פי בחירתם כדי "להציל" אותו מהדחה. "הדילמה היא האם לשמור על עצמך או לשמור על החברים שלך", מכריז ארז בדרמטיות במהלך קלאסי על שם: "אני פונה ללב שלכם".
הפרק אתמול עסק כל כולו ברגשות של התושבים שהשתלטו אפילו על המחושבים מבינהם. הם חילקו כספים מכל הבא ליד ומבלי להתחשבן- כלומר רק אם התושב הוא יותר "מסכן" מהם כמובן. כי מה לעשות שאנחנו ישראלים, וככאלה, אם נראה אדם במצוקה מיד נתגייס לעזור לו או כי הרי "אין על העם שלנו במצבים קשים".
אנחנו נתרום ביד רחבה במשדרים למען חיילים או עמותות לילדים חולים או נזקקים, אנחנו נתגייס כולנו לארח משפחות בעתות מלחמה, נתייצב לצד אנשים במצוקה בכל מחיר, לעיתים גם אם ניאלץ לשלם מחיר כבד מצדנו. אבל אם לא נרגיש שצריכים אותנו, או שנתמכים בנו, אוהו, הפה שנפתח הוא כלום לעומת איך שסמי פתח על דומיניק רק כי הוא "לא בא לו טוב בעין".
על פי היהדות, המילה העברית 'צדקה', באה שורש המילה הוא במילה 'צדק'. אם יש ערך אחד שהוא אבסולוטי, זהו צדק. וזה ערך כל כך חשוב ביהדות עד שהיא מגדירה בדיוק את החוקים: כמה לתת? למי לתת? מתי לתת? נתינת הצדקה היא ערך שחונכנו עליו ואף אחד בחברה לא יעז לחלוק עליו. תחושת המחויבות לתת צדקה היא יותר מאשר מחויבות לכל מעשה טוב אחר.
ג'ו מרגיש "חובה" להזמין את דומיניק לארוחת ערב במסעדת שף כדי להצהיל את רוחו למרות שהוא נמצא בתחתית הטבלה והוא בסכנת הדחה. "אין מה לעשות, אין מה לעשות" הוא ממלמל לעצמו כשהתושבים האחרים מסיבים את תשומת ליבו למצבו העגום. נטע מצידה, זונחת את החשבונות הכלכליים ואת התמונה שלה מהבית וקונה במקום בלי להניד עפעף תמונה לג'ו כדי לשמח אותו.
דומיניק, לימור ומנואל גם הם, קונים בתמחור מוגזם לכל הדעות- 2,000 שקלים חפצים שיזכירו להם את יקיריהם בבית,הודיה נקרעת כמה כסף להוציא עבור תמונות של הוריה בנפרד, ואפילו דודו, למרות הוא לא דוגמה לחסכנות, מחליט להוציא 4,000 שקלים עבור שיחה של דקה עם ילדיו- סכום מטורף שמעמיד אותו בסכנה רק כי הרגש גבר עליו.
כמה עולה רגש?
בסוף הפרק חלוקת המענקים השבועית בעיר נחשפת. הצופים בחרו להעניק 8,000 שקלים לג'ו פעמוני, נטע צ'רנר, הודיה כהן, דומיניק שרמן, סיגל תמם ודודו קובי. למה? אתם שואלים, כי כולם שיחקו לכם על הרגש בשבוע האחרון, נחשפו ונפתחו- ולכן גם הרוויחו בגדול.
נטע חשפה על הקושי להיות בת לאם נוצרייה ואב יהודי ועל הבושה שחשה. דומיניק על עברו האלים והאפל. הודיה שסיפרה שמגיל 14 היא רגילה לחיות לבד. ג'ו האבהי שמעורר אמפתיה ודואג לתושבים הצעירים ודודו שחשף טפח מחייו האישיים בשיחה שקיים עם גרושתו לפני הקהל.
כולם בחרו "לפנות אל הלב שלכם", לעורר בכם אמפתיה, צורך ורצון עז לעשות צדק ולכן תגמלתם אותם ביד נדיבה. לא סתם הסיפורים האישיים של הדמויות חשובים יותר מהם עצמם. נדמה שכיום בריאליטי, כמו בחיים בכלל- ככל שתהיה יותר "מסכן", כך ירצו לתת לך יותר כסף. מנגד אם תיצור לך תדמית של אדם "רע", סכסכן ואדם שלא סופר מה חושבים עליו ממטר כמו סמי, אף אחד לא ירצה לעזור לך ביום שתגיע לתחתית הטבלה.