ארבעה בעלי דירות בבניין בחיפה הגישו תביעה נגד חברת "יעד גלובל אחזקות" שניהלה פרויקט תמ"א 38 בבניין ונגד הבעלים שלה. מכיוון שהחברה נכנסה להליך חדלות פירעון, התביעה התנהלה רק נגד בעל החברה. בית המשפט חייב את הבעלים לפצות את אחת הדיירות על עיכוב של שנים במסירת הדירה, מכיוון שחתם כערב על הסכם התמ"א. התביעה של יתר הדיירים נדחתה לאחר שנמצא כי בהסכם שלהם הנתבע לא היה חתום כערב.   

ב-2014 נחתם הסכם בין בעלי הדירות המקוריים בבניין לבין החברה בו היא התחייבה לבצע עבודות חיזוק ותוספות בנייה שונות, ובכלל זה שיפוץ חזיתות הבניין, החלפת תשתיות, הקמת פיר מעלית חיצוני ומעלית נוספת בחלל המדרגות, הקמת חניון דו קומתי ותוספת מממ"ד ומרפסת לכל דירה. בתמורה קיבלה החברה זכאות לבנות 6 דירות חדשות, אחת בקומת הקרקע וחמש בגג הבניין, שאותן תוכל למכור. 

על פי הסכם התמ"א התחייבה הנתבעת להשלים את ביצוע העבודות ולמסור את החזקה בדירות תוך 24 חודשים ממועד קבלת היתר הבנייה.

לטענת התובעים, הנתבעת התעכבה בהוצאות ההיתר, בין היתר נוכח קשיים תזרימיים, והוא ניתן באיחור ניכר באוקטובר 2015. עבודות הבנייה והשיפוץ היו אמורות להסתיים לפיכך עד אוקטובר 2017. בפועל, החלו העבודות רק ביוני 2016. באוקטובר 2017 הופסקו העבודות בעקבות סכסוך בין החברה לבין קבלן מבצע מטעמה. טענתם המרכזית של התובעים הייתה שהנתבעת לא השלימה את העבודות ולא מסרה להם את הדירות.

בשל ההפרות הרבות הודיעו בעלי הדירות לחברה על ביטול הסכם התמ"א, ורק בעקבות מאמצי שכנוע מצד בעל החברה הם נעתרו לבקשתו לאפשר לה לתקן את ההפרות ולהשלים את העבודות בפרויקט. בדיעבד התברר כי מדובר היה בהבטחות שווא. עד למועד הגשת התביעה עבודות הבנייה לא הסתיימו והדירות לא נמסרו. בתביעה שהגישו נגד הנתבעת ובעליה עתרו התובעים לפיצוי על האיחורים במסירת הדירות.

מנגד, הנתבעים טענו שהתובעים הם שגרמו לעיכוב במסירת הדירות בשל בקשות לעריכת שינויים, המתנה למעצבי פנים מטעמם ולאספקה של חומרים מיוחדים מחו"ל. לדבריהם, החברה נעתרה לבקשות תוך הבנה משותפת של הצדדים כי מועדי המסירה יידחו בשל כך. 

במרץ 2023 ניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה צו לפתיחת הליכים ביחס לחברה ומונה לה נאמן. בנסיבות אלה ההליכים נגד החברה עוכבו, ונמשכו נגד הנתבע בלבד.

עו"ד אלון אברהמוב (צילום: צילום עצמי)
עו"ד אלון אברהמוב | צילום: צילום עצמי

הפרה יסודית

השופט זיו אריאלי קבע בנוגע לתובעת הראשונה כי לפי ההסכם, הנתבעת הייתה אמורה למסור לה את הדירה בסוף אוקטובר 2019. חיוב זה לא קוים, לא במועד שנקבע בהסכם ואף לא במועד הגשת התביעה, בחלוף שנה מהמועד שנקבע לקיומו. לפיכך מדובר בחיוב שהופר במובהק על ידי הנתבעת ומדובר בהפרה יסודית.

השופט קבע שמכיוון שמדובר בעיכוב של מספר שנים במסירת הדירה, יש לפסוק לתובעת את הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם, בסך 200,000 שקל. עוד נקבע שהיא זכאית לפיצוי של 29,765 שקל לאחר שכלים סניטריים שרכשה נעלמו מדירתה במהלך העבודות, ופיצוי של 35,000 שקל על עוגמת נפש. סך כל הפיצוי הועמד על 264,765 שקל.

השופט הבהיר שבהסכם התמ"א הצהיר הנתבע כי הוא ערב לכל התחייבויות החברה ובנסיבות אלה עליו לפצות את התובעת. לגבי התובעים האחרים נקבע כי אין התחייבות או ערבות אישית של הנתבע בהסכמים מולם ולכן תביעתם נגדו נדחתה.

הנתבע חויב בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 שקל.

  • שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

עו"ד אלון אברהמוב עוסק/ת ב- תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.