בית משפט השלום בקריות דחה לאחרונה תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שהוגשה נגד "ביטוח ישיר" בגין נזקי גוף שנגרמו לנהג שרכבו התפוצץ לאחר שהדליק סיגריה עקב דליפת בלון גז (אמגזית). השופטת לובנה שלאעטה חלאילה קבעה כי המקרה לא נכנס להגדרה של תאונת דרכים בחוק משום שלא ביטא סיכון שטמון בנסיעה ויכול היה להתרחש בכל מקום וללא שום קשר לשימוש ברכב. יתרה מכך, הודגש, כי המגמה הנוכחית היא לצמצם את קשת המקרים שנחשבים לתאונות דרכים.

התאונה התרחשה ב-2018, כשהנהג נסע בכביש הראשי בכפר ירכא. בתביעה שהגיש כעבור כשנה לפיצויים על הנזקים הרבים שנגרמו לו כתוצאה מהפיצוץ, טען הנהג כי עבר תאונת דרכים משום שהאירוע התרחש בזמן נסיעה. בהמשך הוא הוסיף כי הנסיעה היא שגרמה לבלון הגז להיטלטל ולדלוף, כך שיש קשר סיבתי בין השימוש ברכב לבין הפיצוץ.

בנוסף טען התובע כי גם אם לא מדובר בתאונה קלאסית יש לקבל את התביעה מטעמים סוציאליים, אחרת לא יהיה מי שיפצה אותו.

"ביטוח ישיר" טענה לעומת זאת כי אין כל קשר בין הנסיעה לבין האירוע. נטען כי מדובר בתאונה מקרית שלא נחשבת לתאונת דרכים, בפרט כשהמדיניות היום היא לצמצם את ההגדרה למונח בחוק הפיצויים.

זירה בלבד

השופטת שלאעטה חלאילה הסכימה עם חברת הביטוח, וקבעה כי לא מתקיים במקרה הזה קשר סיבתי בין השימוש ברכב לבין התאונה.

ברמה העובדתית, קבעה, הפיצוץ אירע בגלל הסיגריה ובהחלט יכול היה לקרות גם אם התובע היה עומד מחוץ לרכב או סתם יושב בו ומעשן.

באשר לתיאוריה לפיה הנסיעה הביאה לדליפת הגז, השופטת הבהירה כי מלבד העובדה שנטענה בשלב מאוחר של ההליך, היא לא הוכחה. לא הובאו ראיות המעידות כי האמגזית הייתה תקינה, כמה זמן הייתה ברכב או שהברז נסגר באופן הרמטי, ולא הוגשה חוות דעת מקצועית שמוכיחה כי אלמלא הנסיעה לא הייתה דולפת.

בנוסף, השופטת קבעה כי לא מתקיים כאן קשר סיבתי משפטי במובן זה שהאירוע לא ביטא "סיכון תחבורתי". ההתפוצצות של הרכב, הבהירה, לא נגרמה כתוצאה מסיכון שטמון בנסיעה ובהחלט ייתכן שהגז דלף עוד לפני שהתובע החל לנסוע.

"הקשר בין השימוש ברכב למטרות תחבורה לבין האירוע הינו מקרי לחלוטין", כתבה השופטת והוסיפה כי מקרה דומה יכול היה להתרחש בכל מקום שבו הייתה האמגזית מונחת – בבית, במחסן או בכל חדר סגור, כך שלמעשה הרכב היה זירת אירוע בלבד. "הסיבה הישירה להתפוצצות הרכב אינה קשורה כלל לסיכונים הנובעים מהרכב עצמו או מהשימוש בו", סיכמה.

עוד קבעה השופטת כי למרות התכלית הסוציאלית של החוק אין מקום להרחיב את ההגדרה לתאונת דרכים רק משום שלתובע אין אפשרות לקבל פיצוי ממקור אחר מלבד חברת הביטוח. השופטת הבהירה כי בית המשפט העליון הנהיג מגמה פרשנית מצמצת להגדרה שבחוק, וקבע כי "שימושי לוואי שאינם חלק טבעי ואינטגרלי מהמונח 'נסיעה ברכב', ואשר אינם נזכרים במפורש בחוק, אינם באים בגדרו...".

בהתאם לדברים אלה קבעה השופטת כי האירוע לא נחשב לתאונת דרכים, והתביעה נדחתה תוך חיוב התובע בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 7,000 שקל.

עו"ד אבי הורביץ עוסק/ת ב- נזיקין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.