ב-2009 רכשו בני זוג דירה בתל אביב בבניין המיועד לשימור. בזמן חתימת ההסכם בינם לבין המוכר החל האחרון בשיפוץ הבניין באמצעות חברת "שגראוי ליבוביץ".

בני הזוג רצו לשדרג את הרצפה הקיימת בדירה ולהחליפה ברצפת טראצו והופנו על ידי המוכר ישירות לחברה, שהגישה להם הצעת מחיר לביצוע העבודה ב-80,000 שקל. בני הזוג הסכימו והופנו לקבלן משנה לביצוע הריצוף.

במאי 2010 הסתיימו העבודות והשניים עברו לגור בדירה. זמן קצר לאחר מכן התגלו סדקים ושקעים ברצפה שהלכו והתרבו מדי יום והיא גם החלה להתנדנד בחלקים שונים של הבית. בני הזוג פנו לחברה ולקבלן המשנה בדרישה לתקן את הליקויים אך הקבלן הודיע שאינו יודע לבצע אותם והחברה ניתקה עמם מגע. בנסיבות אלה הם הגישו נגדם תביעה בבית משפט השלום בתל אביב.

בני הזוג טענו שקבלן המשנה ביצע את עבודת הריצוף בצורה בלתי מיומנת והחברה התרשלה בכך שהפנתה אותם אליו וגם "לא נקטה באמצעים הדרושים לביצוע ריצוף תקין וראוי".

החברה טענה מצידה כי בינה לבין התובעים לא נחתם כל הסכם בעניין הריצוף ומי שאחראי לביצוע העבודה הוא קבלן המשנה בלבד.

גם קבלן המשנה טען שאין בינו לבין התובעים כל הסכם והוסיף שהוא הועסק בדירה מטעם החברה בהתאם להסכם עבודה שנחתם בינו לבינה. לטענתו, החברה היא שיצקה את תשתית הבטון הפגומה שעליה בוצעה עבודת הריצוף.

עוד לדבריו, מקור הסדקים בריצוף נטוע בהתנהלות החברה, שאפשרה לעובדיה לקדוח בדירה תוך זעזוע הרצפות ובעלי מקצוע שונים שהזמינה, הסירו את משטח ההגנה שהניח על הרצפה ושמו עליה ציוד וחומרי עבודה כבדים, מה שיצר עליה לחץ עצום.

הצעת מחיר – הסכם לכל דבר

השופט עזריה אלקלעי קיבל את התביעה נגד החברה ופטר את קבלן המשנה מאחריות. הוא כתב בפתח דבריו שאין ספק שהרצפה שהורכבה בדירת התובעים סדוקה ומתנדנדת ולא ניתן להשאיר אותה במצב הזה.

השופט הדף את ניסיון החברה להתנער מהתובעים וכתב שהצעת המחיר ששלחה לבני הזוג התקבלה על ידם כמו שהיא ולכן מדובר בהסכם לכל דבר. הוא הוסיף שלאחר שנכרת ההסכם, החברה היא למעשה זו שהתקשרה עם קבלן המשנה לביצוע העבודות. ועל כן, החברה היא שסיפקה לתובעים את הרצפה הלקויה והפרה את ההסכם מולם.

עוד לקביעתו, החברה אחראית כלפיהם גם בנזיקין מאחר שלא הקפידה לשמור על ההגנות שהניח קבלן המשנה על הרצפה ואפשרה לבעלי מקצוע שונים לבצע עליה עבודות שפגעו בה.

מאידך, השופט הסיר כל אחריות מקבלן המשנה וכתב שלא הובאה כל ראיה שממנה ניתן להסיק שנפל פגם כלשהו בעבודת הריצוף שביצע.

השופט פסק לטובת התובעים פיצוי על תיקון הליקויים ברצפה, עבודות פירוק והרכבת ריהוט וציוד בדירה, שכירת דירה חלופית בזמן העבודות ועוגמת נפש.

בסך הכל חויבה החברה לפצות את התובעים ב-260,580 שקל בתוספת שכ"ט עו"ד של 35,000 שקל.

מאחר שהתביעה נגד קבלן המשנה נדחתה חויבו התובעים לשלם לו הוצאות של 25,000 שקל.

  • ב"כ התובעים: עו"ד גד לנדאו
  • ב"כ החברה: עו"ד פז רימר, עו"ד הד זמיר.
  • ב"כ קבלן המשנה: עו"ד יורם גולדברג, עו"ד אסי גולדברג

* עורך דין דב הורוביץ עוסק בדיני נזיקין

** הכותב לא ייצג בתיק