למרות החשש שהגזים בתלונותיו והטעה מומחים רפואיים כדי להכיר בנכותו: בן 42 שעבר לפני מספר שנים תאונת עבודה יפוצה בכ-400,000 שקל. השופט עבאס עאסי מהמחוזי בלוד קבע, לא בלי התלבטות, שמעסיקתו לשעבר של התובע התרשלה בשמירה על ביטחונו באופן שהביא לפגיעתו ממלגזה תועה, ולכן עליה לשאת בפיצוי.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט במאי 2021 טען התובע שלפני כ-6 שנים, כשעבד במפעלה של הנתבעת ("ווישיי ישראל בע"מ), כף רגלו נמחצה תחת מלגזה. הוא סיפר שבתום המשמרת נסע לעיר מגוריו, באר שבע, ומשם פינה עצמו למיון ב"סורוקה" – שם רגלו נחבשה והוא שוחרר עם המלצה למנוחה ומעקב אצל הרופא המטפל. במיון נמצא שהוא "נינוח" ושאין חשש לשבר בכף הרגל.
אף שהאיש תיאר בתביעתו את תאונת העבודה כאירוע קשה וחמור, בפועל התברר שלא כצעקתה. לדברי השופט עאסי, מצפייה בסרטון ממצלמות המפעל שתיעד את התאונה, עלה שהלכה למעשה מדובר באירוע מינורי אשר לא זכה בזמן אמת להתייחסות רצינית מצד יתר עובדי המפעל. מכל מקום, האירוע הוכר כתאונת עבודה בביטוח הלאומי ולאיש נקבעו נכויות גופניות ונפשיות.
לטענת התובע התאונה אירעה בשל רשלנות מעסיקתו לשעבר. לדבריו, היה עליה לספק לו סביבת עבודה בטוחה שתמנע התרחשות תאונה כפי שקרתה לו, ומשלא עשתה זאת – עליה לשאת בתוצאה ולפצותו על נזקיו.
מנגד טענה המעסיקה שהיא נקטה בכל אמצעי הזהירות המתחייבים, וכי התובע פעל בניגוד להנחיות כשמסיבה שאינה ברורה עזב את עמדת העבודה שלו וישב בתחומי מסלול הולכת מטענים באמצעות מלגזות – מה שגרם לפגיעתו. מכאן, לשיטת המעסיקה, שהאחריות לתאונה רובצת עליו בלבד.
"ייתכן שעבד עליי"
השופט עאסי קבע, "לא בלי התלבטות", שהמעסיקה אכן התרשלה כלפי התובע וזאת בעיקר נוכח חובת הזהירות המוגברת החלה על מעביד כלפי עובדו. לצד זאת, ובאופן חריג לתביעות רשלנות של עובדים נגד מעסיקיהם, הוא קבע שיושת על התובע אשם תורם בשיעור 25%, בנימוק שהיה עליו להישמר יותר מפני כניסת כף רגלו לתחום מסלול הולכת המטענים.
השופט ציין שאם ההכרעה בשאלת האחריות הייתה מורכבת, הרי שמלאכת הערכת הנזק ופסיקת הפיצוי הייתה קשה הרבה יותר. "התובע ביקש ליטול אירוע מינורי עם פגיעה קלה ביותר בכף רגלו, ולמנף אותו לכדי קטסטרופה בריאותית", כתב השופט.
בתוך כך, המומחה מטעם בית המשפט – שקבע כי כתוצאה מהתאונה החל התובע לסבול, בין היתר, מהזיות וסיוטים בלילות, ובנוסף שבגלל "מצבו הקשה" חברתו עזבה אותו והוא אף נמנע מלחזור לשוק העבודה, באופן שיש להכיר בו כלוקה בפוסט טראומה – הרהר שנית בממצאיו, תוך שהעלה אפשרות כי התובע, למעשה, "עבד עליו".
העדר האמון שרחש השופט להאדרת הנזק מצד התובע זכתה לגיבוי מהעובדה שהוא פיטר בשלב מסוים את עורך דינו, וניהל את המשפט ביד רמה, באופן המנוגד לתלונותיו בדבר הזיות וקושי להשתקם מהאירוע ה"טראומתי".
בנסיבות אלה קבע השופט שיש להעריך את הנזק על בסיס הנכות המצומצמת שהוכרה לתובע בביטוח הלאומי. בניכוי האשם התורם וקצבאות המל"ל שקיבל, פסק השופט לתובע פיצוי בסך 407,025 שקל, ללא החזר הוצאות ושכ"ט עו"ד נוכח הפגמים באמינותו והעדר ייצוגו באמצעות עורך דין.
- ב"כ הנתבעת (המעסיקה): עו"ד מור חן
- ב"כ הצד השלישי ("מנורה" – מבטחת המלגזה): עו"ד ע. אמגור
- התובע לא היה מיוצג
עו"ד יהונתן מרסיאנו עוסק/ת ב- נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.