בית המשפט למשפחה בפתח תקווה הורה לאחרונה על קיום צוואה עליה חתמה חולת סרטן סופנית יממה בלבד טרם מותה. בצוואתה הורישה המנוחה לבנה שתי דירות במרכז הארץ, בעוד שלבתה לא העניקה נדל"ן כלל. השופטת עידית בן-דב ג'וליאן קיבלה את ההסבר שלפיו נישול הבת מהדירות נעשה על רקע אכזבת המנוחה מכך שהיא לא ידעה לשמור כראוי על נכס בבעלותה הבלעדית, כשלא החתימה את בעלה על הסכם ממון.
בשנת 1989 ערכה המנוחה, אימם של המבקש והמתנגדת, את צוואתה הראשונה בה חילקה להם את ירושתה שווה בשווה. בהמשך, לפני כעשור, הכירה הבת – מתמודדת נפש עם היסטוריה של אשפוזים ממושכים וניסיונות התאבדות – גבר גרוש עם שני ילדים, והחליטה להינשא לו. טרם החתונה דרשה המנוחה מבתה שתערוך הסכם ממון עם בעלה, מחשש שבלעדיו הוא עלול לנצל את מצבה הנפשי על מנת להשתלט על רכושה העיקרי.
אלא שבמהלך הפגישה אצל עורך הדין סירב הבעל לחתום על הסכם הממון, וקרע אותו לגזרים. אם לא די בכך, פחות מחודש לאחר החתונה הבת העבירה לבעלה הטרי חצי מדירתה, חינם אין כסף.
מספר שנים חלפו והאם אובחנה כלוקה בסרטן סופני בריאות. בספטמבר 2019 היא ערכה את צוואתה האחרונה, בה הורישה את שתי דירותיה בתל אביב ובהוד השרון לבנה בלבד, ולמחרת הלכה לעולמה בגיל 75.
אחרי מות האישה ביקש בנה, כצפוי, לקיים את צוואתה האחרונה בעוד אחותו התנגדה. לטענתה הצוואה לא הגיונית ועומדת בניגוד מוחלט לזו הראשונה והשוויונית. לגרסת הבת אחיה ואשתו היו מעורבים עד צוואר בהכנת הצוואה (האחרונה), שעה שאמה גססה וספק אם הבינה על מה היא חותמת, ומכאן שהיא חסרת תוקף.
מן העבר השני טען הבן שהצוואה האחרונה הגיונית על רקע אכזבת המנוחה מבתה, אשר לא שמרה על דירתה בבעלותה המלאה כפי דרישת אמה. הבן סיפר שכשגילתה אמו על מעשי אחותו היא רתחה עליה מזעם, ביקשה לנתק עמה קשר ואף שקלה לעשות עליה "קריעה" כאילו הייתה מתה.
חשש שהלך והתחזק
השופטת בן-דב ג'וליאן שוכנעה שהמנוחה ערכה את צוואתה האחרונה מיוזמתה הבלעדית, כשהיא כשירה ומבלי שהושפעה מלחצים או מעורבות של מי מהיורשים. בתוך כך השופטת קיבלה את הסברו של הבן לפיו הסיבה לנישול אחותו מהדירות נעוצה באי הקשבתה לאמה סמוך לחתונתה.
"לא בלתי סביר להסיק כי חששה של המנוחה לגבי המתנגדת, הקשר עם בעלה והעובדה שלא תצליח לשמור על רכושה לעצמה ותבקש להעביר זכויות לבעלה – לא רק שלא פג אלא התחזק. מתוך כך גם לא ניתן לקבל את טענת המתנגדת בנסיבות אלו, כי רצונה האחרון של אמה שהיא לא תירש חלק מהדירות הנו בלתי סביר", נכתב בפסק הדין.
השופטת חידדה כי טענת הבת לפיה הצוואה האחרונה לא הגיונית על רקע הצוואה הראשונה השוויונית, מתעלמת למעשה מהאירוע המרכזי שבגינו היא, ככל הנראה, נישלה אותה מדירותיה: הסתרת העובדה שהעניקה לבעלה חצי מדירתה, בניגוד מוחלט להנחייה האם, שנאלצה לגלות זאת בדרך לא דרך משכן בבניין.
בנסיבות אלה, אחרי שנשללה מעורבות כלשהי מצד הבן או אשתו בהכנת הצוואה, קבעה השופטת שהיא תקוים ככתבה וכלשונה תוך חיוב הבת בהוצאות ושכ"ט עו"ד של 7,500 שקל.
- ב"כ הבן: עו"ד רמי פילו
- ב"כ הבת: עו"ד בעז קראוס ועו"ד נועה בינדר שטיינברג
עו"ד לינוי גוב ארי עוסק/ת ב- ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.