השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט מבית משפט השלום בתל-אביב קיבלה לאחרונה תביעת לשון הרע שהגישה חברת ועד בית נגד שכן שיצא במסע הכפשה נגדה והפיץ פלאיירים שבהם כינה אותה "משוגעת", "רפת שכל", "בהמה" ו"גנבה". הוא חויב לשלם לה פיצויים והוצאות של יותר מ-90,000 שקלים. "לשון הרע כלפי התובעת הייתה זדונית, נמשכה תקופה ממושכת, פגעה בה פני שלל קהלים שבקרבם היא חיה ועובדת, ונעשתה מתוך כוונה ברורה לפגוע".
התביעה הוגשה ב-2016 על-ידי התובעת ובעלה בטענה ששכן שלהם לשעבר ניהל נגדם ובעיקר נגד התובעת מסע שיטתי ומכוון של השפלה והשמצה ואף שלח להם מסרונים מטרידים ומאיימים. נטען כי לאורך תקופה ארוכה של כשנתיים הפיץ הכן פלאיירים בבניין שבהם כינה את התובעת "משוגעת", "רפת שכל", "בהמה" ו"גנבה". בנוסף, הוא האשים אותה בהעברת כספי ועד לשוק האפור, אי תשלום ועד והרס הגינה, ופרסם כי נפתח נגדה תיק במחלקת ההונאה של המשטרה אף שלא היו דברים מעולם.
התובעת ובעלה טענו כי הנתבע פגע בשמם הטוב, הטריד אותם והפך חייהם ל"גיהינום עלי אדמות", ובשל כך תבעו פיצויי לשון הרע של 152 אלף שקלים.
הנתבע טען שהתובע כלל לא רלוונטי ואילו הפרסומים כלפי התובעת היו במסגרת פעילותו בוועד והיוו ביקורת לגיטימית על מעורבותה בפרויקט תמ"א שהיה מתוכנן בבניין. הוא טען כי לא כל מחלוקת בין חברי ועד הופכת לעילה לתביעת לשון הרע וממילא מעשיו כלל לא פגעו בתובעים, שהמשיכו בחייהם באין מפריע.
בנוסף טען הנתבע כי הטענות שלו כלפי התובעת היו נכונות והוא אף נאלץ להחליף אותה בוועד מאחר שהניהול שלה היה כושל והתגלו אי-סדרים בקופה. לפיכך גם בהנחה שמדובר בלשון הרע הדברים היו אמת ונחשבים לביקורת לגיטימית.
גס, בוטה ולא מידתי
השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט ציינה כי הנתבע השמיץ את התובעת תקופה ממושכת ובתדירות גבוהה, ומעבר לגידופים גם האשים אותה במעשים פליליים ולא מוסריים. אין ספק שמדובר בלשון הרע, קבעה והוסיפה כי חברותו בוועד לא מהווה חסם להגיש נגדו תביעת דיבה.
השופטת אף דחתה את טענות ההגנה של הנתבע לאחר שקבעה כי לא הוכיח שהיה שמץ של אמת בדבריו או שמתח ביקורת בתום לב. השופטת הדגישה כי לא הוצגה כל ראיה או הוכחה לכך שהתובעת השתמשה בכספי הוועד שלא כדין או לכך שמתנהלת נגדה חקירה במשטרה וודאי שהגידופים אינם אמת.
השופטת הוסיפה כי היקף הפרסומים העצום והלא המידתי כמו גם הלשון הגסה והבוטה בה השתמש והודעות איומים ששלח לתובעת שוללים את תום הלב של הנתבע. השופטת הזכירה כי לאורך כשנתיים תלה הנתבע מודעות בבניין, חילק פלאיירים בתיבות הדואר של השכנים ועל גבי רכבים ואף שלח למעסיק של התובעת מכתבים עם תכנים כמו " אני מציע לך לרסן את הבהמה". התנהגותו מעידה על רצון מכוון להשפיל את התובעת ולהשמיץ אותה בפני הסובבים, קבעה.
לפיכך השופטת חייבה את הנתבע לשלם לתובעת פיצויים של 75,000 שקלים על הכפשת שמה בתוספת שכר טרחת עורך דין של 15,000 שקלים והוצאות משפט. עם זאת, היא החליטה שלא לפסוק פיצויים גם לבעלה מאחר שרק חלק קטן מהפרסומים התייחס אליו ורף ההשמצות כלפיו לא היה גבוה.
ב"כ התובעים: עו"ז רונן נאוי
ב"כ הנתבע: עורך דין לשון הרע איתי ברדה
עו"ד יעקב מנור עוסק/ת ב- נזיקין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל