ב-2013 ביקר אדם בדירה השכורה של גרושתו בכפר ביאליק. בסיום הביקור הוא נפגע כשנפל לבור ביוב בחצר הבניין. השופט יואב פרידמן קיבל לאחרונה תביעה שהגיש הנפגע נגד בעל הבניין וקבע כי הוא היה אחראי להסיר את המפגע. הודעת צד שלישי ששיגר הנתבע לגרושה בה טען כי האחריות לתחזוקת החצר הייתה עליה, נדחתה.
התובע סיפר כי אינו זוכר בדיוק באיזה יום הייתה התאונה אלא רק שמדובר היה באחת השבתות של חודש מרץ 2013. באותו יום הגיע לדירה בה גרה גרושתו בשכירות על מנת לבקר את ילדיו. כשרצה לצאת מהבית התברר כי לא ניתן לעשות זאת דרך הדלת הראשית של הבניין שכן הצילינדר שלה לא היה תקין. לפיכך הציעה הגרושה שיצא מהדלת האחורית.
הוא החל ללכת לכיוון היציאה האחורית, כשגרושתו הלכה עמו והילדים נותרו בבית. החצר הייתה מוזנחת עם צמחיית פרא מסביב. כשהתקרבו לשער, ממש צעד לפניו, הוא דרך על מכסה ביוב שהוסתר בחלקו על ידי צמחיה. הסתבר שהמכסה לא היה סגור ולכן כשהוא דרך עליו רגלו נכנסה באופן פתאומי לתוך בור הביוב והוא נחבט בברך ימין.
בימים שלאחר מכן נטל משככי כאבים ולאחר שהכאבים לא חלפו הוא פנה לטיפול רפואי ואובחן קרע במיניסקוס.
בנו המתבגר של התובע העיד כי כשבועיים לפני התאונה הלך לכיוון הכניסה האחורית של הבית ומעד קלות כתוצאה מהבור. הוא ציין שהיה קשה להבחין בבור לאור העשביה הגבוהה והזנחת הגינה. מספר ימים לאחר המקרה הוא סיפר לנתבע על כך והאחרון התחייב לטפל בגינה.
הנתבע, בעל הבניין והחצר, הכחיש את התאונה והוסיף כי התובע גר למעשה עם גרושתו והיה אמור לשמוע מבנו על המפגע, ככל שזה היה קיים. הוא הוסיף כי אם התובע אכן נחבל בברכו, מהמסמכים הרפואיים עולה שהוא פנה לטיפול רפואי רק שבועות ארוכים אחרי התאונה והדבר אינו סביר.
במקביל, הוא הגיש הודעת צד שלישי לגרושתו של התובע, בתור המחזיקה בשטח. לדבריו, היא הייתה אחראית לתחזק את החצר.
חייב לתחזק את התשתיות
השופט יואב פרידמן מבית משפט השלום בחיפה קיבל את גרסת התובע. בהתאם לחוות דעת מומחית שמינה הוא קבע שהתובע נותר עם 10% נכות בגין האירוע. השופט ציין כי מדברי המומחית עולה כי אנשים לא מעטים לאחר קרע במיניסקוס ממתינים מספר שבועות עד שהם פונים לטיפול בתקווה לשיפור המצב.
הוא הוסיף כי עדות התובע נתמכה גם בעדות השכנה שאמנם לא ראתה את רגע הפגיעה עצמו אך העידה ששמעה את צעקותיה של הגרושה כשהתובע נפל, יצאה החוצה וראתה אותו כשהוא מחזיק את הברך ויורד לו דם. ״הנתבע הפר את אחריותו כבעל המקרקעין ומי שאחראי לתחזוקת אותו בור ביוב כך שלא יהווה מפגע״, כתב.
השופט דחה את ההודעה לצד שלישי וציין בין היתר שהנתבע לא הפנה לשום סעיף בחוזה השכירות המטיל על הגרושה כשוכרת חובת תחזוקה של החצר בכל מה שקשור לענייני תשתית.
בסיכומו של דבר חייב השופט את הנתבע לפצות את התובע ב-141,000 שקל בתוספת שכ״ט עו״ד בסך 32,994 שקל והוצאות בסך 3,666 שקל. הנתבע חויב גם בהוצאות הגרושה בסך 9,000 שקל.
שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו״ד ניצה כהן עוסק/ת ב- נזיקין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל