בית משפט השלום בנתניה קבע לאחרונה כי דייר מוגן יפונה מנכס במתחם המיועד להתחדשות עירונית ביהוד, תמורת פיצוי של 1.65 מיליון שקלים. השופטת מרי יפעתי דחתה את דרישת הדייר לקבל דירה בת 188 מ"ר או פיצוי גבוה יותר, אך גם את עמדת היזמיות שביקשו לפצותו בסכום נמוך משמעותית.
במרכז הסכסוך עמד נכס ביהוד, המושכר לדייר מוגן מאז 1993. למרות שהנכס הושכר במקור כחנות, משנת 2005 הוא משמש כמחסן לקלסרים של הדייר המוגן, רואה חשבון במקצועו. היזמיות, שזכו במכרז להקמת פרויקט מגורים במתחם וקיבלו היתר בניה, ביקשו לפנות את הדייר כדי להרוס את המבנה הקיים ולבנות בניין חדש.
היזמיות הציעו תחילה לדייר פיצוי של 820 אלף שקל. כשסירב, הן הגישו את התביעה בה טענו כי יש להן עילת פינוי מכוח חוק הגנת הדייר, שמאפשר לבעל בית שרוצה להרוס את המושכר או את הבנין שבו נמצא המושכר כדי להקים במקומו בנין אחר, לפנות את הדייר ובלבד שקיבל רישיון בניה והעמיד לדייר סידור חלופי.
לטענתן, סירובו של הנתבע לפיצוי שהוצע לו נגוע בחוסר תום לב ואינו אלא סחיטה לצורך הגדלת דמי הפינוי. היזמיות טענו כי את דמי הפיצוי יש לחשב בהתאם לשטח הנכס המופיע בחוזה, 67 מ"ר, ובהתחשב בשימוש שנעשה בו בפועל כמחסן.
מנגד, הדייר טען כי יש לחשב את הפיצוי לפי ייעוד הנכס כחנות. הוא דרש פיצוי בשווי דירה של 188 מ"ר, בדומה להסכמים שנחתמו עם מחזיקים אחרים במתחם.
נקודת מוצא נדיבה
בהכרעתה קבעה השופטת מרי יפעתי כי יש להתייחס לנכס כאל חנות, בהתאם לחוזה המקורי ולפוטנציאל השימוש בו כנכס באזור מסחרי הכולל חלון ראווה. היא ציינה בהקשר זה שבפסיקה נקבע כי יש לקבוע את שווי דמי הפינוי על פי השימוש המותר על פי דין או החוזה.
השופטת כתבה שלאור הגישה בפסיקה כי לצורך הפיצוי יש לצאת מנקודת מוצא "נדיבה", בפרט כאשר מדובר בפינוי כפוי, יש לאמץ את קביעת השמאי מטעם בית המשפט כך ששטח נכס התמורה יעמוד על 125 מ"ר וכן לאמץ את הערכתו לשווי מ"ר בסך של 20,400. עם זאת היא הדגישה כי יש להתחשב בעובדה שמדובר בדייר מוגן ולא בבעלים.
בהתאם היא קבעה כי שווי הנכס עומד על 2.55 מיליון שקל ודמי המפתח המלאים יעמדו על 60% משווי זה (1.53 מיליון שקל). השופטת הוסיפה 120 אלף שקל עבור הוצאות העברת המחסן. בסך הכל נפסק פיצוי של 1.65 מיליון שקל, והדייר נדרש לפנות את הנכס תוך 60 יום.
בהקשר זה הסבירה השופטת כי בשונה ממקרים אחרים של פינוי בתי עסק מוגנים, בהם נהוג להוסיף שליש נוסף על דמי המפתח עבור הוצאות העברה ורכישת חוג לקוחות חדש, במקרה זה אין הצדקה לתוספת מלאה שכן הנכס משמש כמחסן בלבד ואינו "עסק חי".
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד אנוש וקסמן עוסק/ת ב- תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.