השופט רונן אילן הכריע לאחרונה בבקשה לאישור תכנית שיקום לבני זוג שצברו חובות של מעל 7 מיליון שקל בשל קריסת עסקו של הבעל. הוא קיבל את הצעת הממונה כי הזוג ישלם סך של 4,800 שקל לקופת הנשייה למשך 36 חודשים ודירתם תימכר. השופט דחה את טענת אחד הנושים כי אין להעניק להם דיור חלופי וקבע כי מתמורת המכירה הם יקבלו 151,200 שקל לטובת דמי שכירות בתקופת התשלומים.
צו פתיחת ההליכים לבני הזוג ניתן במרץ 2020. בפברואר השנה (2021) הוגשה הצעת הממונה לתכנית שיקום כלכלי עבורם. לפי ההצעה, תכנית השיקום תימשך 36 חודשים ובמהלכה ישלם האיש לקופת הנשייה 2,100 שקל לחודש והאישה תשלם סך של 2,700 שקל לחודש, ובסך הכל 4,800 שקל לחודש.
בנוסף לפי ההצעה, דירת המגורים שלהם תמומש לטובת כיסוי החובות. שווי הדירה מוערך בסך של כ-3 מיליון שקל ורשומה עליה משכנתא לטובת בנק מזרחי טפחות בסך 1.5 מיליון שקל. הממונה הציעה להותיר בידי בניה זוג סך של 500,000 שקל בגין דיור חלופי.
בני הזוג הסכימו לתכנית אך אחד הנושים התנגד וטען כי בנסיבות העניין אין להם זכות לדיור חלופי. לטענתו, מכיוון שעל הדירה רשומה משכנתא חלות הוראות חוק ההוצאה לפועל שלפיהם זכות לדיור חלופי נתונה רק למי שאין לו יכולת כלכלית המאפשרת מימון מקום מגורים סביר.
לדבריו, מאחר שלשניים הכנסות של מעל 15,000 שקל לחודש יש להם יכולת לממן לעצמם מקום מגורים אחר. לחלופין הוא טען כי יש להגביל את תקופת הדיור החלופי לפרק זמן של 18 חודשים.
משמעות דרמטית
השופט רונן אילן מבית משפט השלום בתל אביב דחה את הטענה שלפיה אין לחייבים זכות לדיור חלופי והבהיר כי היא אינה מתיישבת עם משמעותם הדרמטית של הליכי מימוש דירת מגורים במסגרת הליכי חדלות פירעון.
השופט הוסיף כי מתוך ההכרח לאזן בין הפגיעה הקשה בחייב שנלקחת ממנו דירתו לבין זכותם של הנושים להיפרע, על הפגיעה להיות מידתית כך שהחייב לא ימצא את עצמו ללא קורת גג. איזון זה הביא ליצירת מנגנון ״הדיור החלוף״ בחוק, המשתלב עם התפיסה הכוללת לפיה מקום מגורים מהווה תנאי הכרחי לשיקום החייב.
בהקשר זה השופט הדגיש כי זכות לדיור חלופי קיימת גם במצב בו על הדירה רשומה משכנתא.
ביחס לתקופת הדיור החלוף כתב השופט כי בתכנית השיקום אין הסבר מפורט לגבי אורך התקופה ונראה כי הכוונה היא קביעת דיור חלופי לכל ימי חייהם.
הוא הבהיר כי בדרך כלל תקופת הדיור החלופי לחייב שדירתו מומשה תהיה ל-4 שנים, ולבית המשפט סמכות להאריך או לקצר את התקופה. עיקרון זה משתנה כשעל הדירה רובצת משכנתא שכן אז תקופת הדיור החלופי תעמוד בעיקרון על 18 חודשים.
בשקלול הנסיבות ובכלל זה גילם של החייבים (בשנות ה-70 לחייהם), מצבם הרפואי, הכנסותיהם מקצבאות והעובדה כי אין הוכחה שהחובות נוצרו בחוסר תום לב, קבע השופט כי תקופת הדיור החלופי תוארך כך שתהיה חופפת לתקופת התשלומים שנקבעה בתכנית השיקום.
בסיכומו של דבר קבע השופט כי לצד תשלומים חודשיים של 4,800 שקל ל-36 חודשים, דירת הזוג תמומש והם יקבלו מסכום המכירה סך של 151,200 שקל עבור דמי שכירות התכנית.
לא ניתן צו להוצאות.
שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בהחלטה
עו״ד יקיר דבול עוסק/ת ב- חדלות פירעון
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל