לפני כ-5 שנים הוציאה לשכת הרווחה בירושלים קטינה מחזקת אביה בהליכי נזקקות. בתגובה, פרסם האב בפייסבוק פוסטים מכפישים על 4 עובדות סוציאליות שבהן כינה אותן בין היתר חוטפות ילדים, הורסות משפחות ומפלצות והאשים אותן בנטילת שוחד. בפסק דין שניתן לאחרונה בתביעת לשון הרע שהגישו נגדו חייבה אותו השופטת ליאת בנמלך מבית משפט השלום בירושלים לשלם להן פיצויים והוצאות של 55,000 שקלים. מדובר בסכום מתון שמתחשב במצוקה בה היה שרוי ובמצבו הכלכלי הקשה.

ב-2014-2015 ניהלה לשכת הרווחה בעיריית ירושלים הליכי נזקקות נגד אחת מבנותיו של הנתבע, שזכו להתנגדות תקיפה מצידו שהובילה אף להרשעתו באיומים.

באותה תקופה הנתבע אף פרסם בדף הפייסבוק שלו ושל מתנ"ס גבעת זאב פוסטים מכפישים על מנהלת הלשכה ו-3 עובדות סוציאליות שהיו מעורבות בתיק, ובעקבות זאת הן הגישו נגדו יחד עם העירייה תביעת לשון הרע שהתמקדה ב-7 פרסומים פוגעניים.

בפוסטים כונו חלק מהעובדות הסוציאליות חוטפות ילדים והורסות משפחות, אחת מהן כונתה "נבלה סרוחה" ואחרת "מפלצת" ומנהלת הלשכה "זכתה" לתואר "ראש הנחש". הנתבע גם פרסם שחלקן נטל ממנו שוחד כדי שיוכל לראות את בתו וצירף לחלק מהפוסטים את תמונותיהן.

בתביעה נטען כי הפרסומים גרמו לעירייה נזק תדמיתי. באשר לעובדות הסוציאליות נטען כי בפוסטים הן הוצגו כעובדות לא מקצועיות ועברייניות, שמן הטוב נפגע והן חשו נרדפות. לדבריהן, הפוסטים נחשפו בקרב קהל רחב ולא הוסרו למרות הגשת התביעה.

הנתבע ביקש לדחות את התביעה תוך שציין כי הרווחה ניהלה נגדו מלחמת חורמה והוא חלק את המצוקה שלו. לדבריו, העירייה לא זכאית לפיצוי משום שלא הזכיר אותה כלל. עוד הוא טען כי כל מה שכתב, כולל בנוגע לכספים שסחטו ממנו, הוא אמת, וכי פרסם את הדברים בתום לב ומתוך ייאוש.

ניסה לפגוע ולהרתיע

השופטת ליאת בנמלך דחתה את התביעה נגד העירייה מאחר שהיא אכן לא הוזכרה בפוסטים. עם זאת, נקבע כי הדברים שנכתבו על יתר התובעות נחשבים ללשון הרע, שכן הנתבע השתמש במילים וביטויים פוגענים שעשויים לבזות ולהשפיל ואף לפגוע בהן ובעבודתן.

השופטת הוסיפה כי שימוש בביטויים פוגעניים כמו "מפלצת", "הורסת משפחות" ו"ראש הנחש" כלפי עובדות ציבור שעושות מלאכה קשה וחשובה לא יכול להיחשב כאמת או כהבעת דעה לגיטימית.

כמו כן, טענותיו של הנתבע בדבר השוחד הועלו בצורה כוללנית, לא גובו בראיות ועדותו בהקשר הזה לקתה בסתירות מהותיות. מכאן שלא הוכח שמדובר באמת.

השופטת הוסיפה כי הנתבע לא נהג בתום לב אלא פרסם את הדברים מתוך כוונה לפגוע בתובעות ולהרתיע אותן מלבצע את עבודתן.

באשר לשיעור הפיצויים השופטת ציינה כי לצד הפרסומים החמורים שחצו את הגבול ומחייבים פיצוי מרתיע והעובדה שהנתבע לא הסיר אותם עומדות הנסיבות האישיות שלו. לא ניתן להתעלם מכך שהנתבע פרסם את הפוסטים מתוך מצוקה ותחושה שנעשה לו עוול. "מדובר בסיטואציה אנושית קשה ורגישה, המעוררת מטבע הדברים אמוציות חריגות", כתבה. עוד הוסיפה השופטת כי יש להתחשב במצבו הכלכלי הקשה.

בסופו של דבר חויב הנתבע בפיצוי של 45,000 שקלים שיחולק בין התובעות בהתאם לחומרת הפרסומים כלפי כל אחת, בתוספת הוצאות ושכר טרחת עורך דין של 10,000 שקלים.

ב"כ התובעות: אשר עמרם, עורך דין לשון הרע

ב"כ הנתבע: עו"ד ארקדי פולונסקי מטעם הלשכה לסיוע משפטי

עו"ד ירון סולברג עוסק/ת ב- נזיקין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל