בית המשפט למשפחה בנצרת קיבל לאחרונה בקשה לקיום צוואה מ-1982, שנרשמה בין דפי תלמוד בבלי, במסגרתה ציווה קשיש ערירי את דירתו שבצפת לצעיר – היום גבר כבן 60 – שהיה עבורו כבן. השופטת רונית גורביץ דחתה את התנגדות האפוטרופוס הכללי במחוז חיפה והצפון לאחר ששוכנעה כי הצוואה מבטאת את רצונו של המנוח להוקיר תודה למי שסעד אותו, תמך בו ועזר לו בשנים האחרונות לחייו.
הקשיש נפטר ב-1985. את הבקשה הראשונה לקיום הצוואה הגיש המבקש ב-2005, לאחר שהאפוטרופוס הכללי תבע לפנות אותו ואת משפחתו מהדירה שהותיר אחריו המנוח. בית המשפט מחק את התיק אחרי כשנתיים עקב חוסר שיתוף פעולה ובהמשך העמיד האפוטרופוס את הדירה למכירה – מה שהוביל להגשת הבקשה הנוכחית.
המבקש סיפר שהכיר את הקשיש ב-1977 כשהיה חייל ועזר לו בסחיבת קניות מהשוק. כשנתיים לאחר מכן הוא עבר לגור בצפת, עזר לקשיש עם הקניות ועם מטלות הבית, בישל עבורו, הסיע אותו לטיפולים רפואיים וביקר אותו תכופות. לאט לאט הקשר ביניהם הלך והתהדק ובשלב מסוים אף עבר לגור עמו. לאחר מותו נשאר בדירה כיוון שהיה בטוח שזה רצונו של המנוח.
את הצוואה גילה בין דפי תלמוד בבלי שקיבל מהמנוח במתנה ליום הולדתו כשנה לפני שנפטר. הוא לא פתח אותו במשך תקופה ארוכה ובאחד הימים, כשסידר את הבית לקראת פסח, הוציא את הספר וראה את הדברים המרגשים שכתב לו המנוח בצוואה. עד להתערבות האפוטרופוס הכללי הוא לא היה מודע לכך שהוא צריך צו משפטי כדי לעגן את זכויותיו.
המבקש הוסיף כי את ההליך הקודם פתח באופן עצמאי, ללא ייצוג, והיה בטוח שדי בהגשת הצוואה כדי לקבל הכרה כיורש.
לנוכח ההתנגדות שהגיש האפוטרופוס הכללי, שטען כי הצוואה לא אותנטית וביקש לפסול אותה, מינתה השופטת רונית גורביץ' מומחית לגרפולוגיה שכתבה בחוות הדעת כי "סביר מאוד" שהצוואה לא נכתבה על-ידי הקשיש.
יצוין כי הצוואה נכתבה בשני חלקים: האחד בכתב יד באותיות דפוס והשני נחתם בפני שני עדים ואושר בחתימתם. הגרפולוגית בחנה רק את החלק שנכתב בדפוס וציינה בעדותה כי הייתה לה בעיה לגזור ממנו מסקנות שכן קיבלה להשוואה מסמכים שנכתבו בכתב, ולכן הסתייגה ממסקנה חד-משמעית.
אותות אמת
בנסיבות אלה דחתה השופטת גורביץ' את חוות הדעת והעדיפה את גרסתו של המבקש על מערכת היחסים החמה שנרקמה בינו לבין המנוח בשנותיו האחרונות, והתחזקה על ידי "אותות אמת". כך, העובדה שהצוואה נכתבה על דפי מסכת בבא בתרא בפרק העוסק בדיני ירושות, התוכן שתואם את עדות המבקש, החתימה של שני העדים שהיו ידידים של המנוח והעובדה שהמבקש לא היה מעורב בה כלל וגילה אותה במקרה בספר קיבל מהמנוח במתנה.
השופטת הוסיפה כי התרשמה שהמבקש סייע למנוח ממקום של חמלה ומצפון וללא כוונת רווח, וזה – שראה בו כבן ולא היה לו בן משפחה להוריש לו את עיזבונו – החליט להוקיר לו תודה.
לפיכך השופטת קבעה כי יש לכבד את רצונו של המנוח להוקיר תודה למי שתמך בו וסעד אותו בשנותיו האחרונות – ולקיים את צוואתו. לא נפסקו הוצאות.
ב"כ המבקש: אמיר אוחנה, עו"ד ירושות וצוואות
ב"כ האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון: עו"ד רולא חמאתי
עו"ד ארז הימן עוסק/ת ב- ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל