בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה לאחרונה התנגדות לצוואת איש עסקים, המורישה את עיזבונו לאשתו ולשני ילדיו מגרושתו בחלקים שווים. השופטת קרן גיל קבעה שהצוואה, המנשלת את גרושתו ואת הנהג לשעבר של המנוח מירושתו – בניגוד לצוואה קודמת עליה חתם בה הם נכללו כיורשים – משקפת את רצונו החופשי, ולפיכך יש לקיימה.
חייו של המנוח, יזם ואיש עסקים, ידעו תהפוכות לא מעטות. ב-2006 הוא התגרש מאשתו הראשונה, עמה הביא לעולם את שני ילדיו. מאוחר יותר הכיר את רעייתו השנייה כאשר ב-2013 חתם על צוואה המורישה את עיזבונו בחלוקה הבאה: חצי מיליון דולר לכל אחת מנשותיו (הנוכחית והקודמת), 200 אלף דולר לנהג שלו, ויתר רכושו - הכולל בין היתר דירה בהרצליה - לשני ילדיו בחלקים שווים.
כשנתיים לאחר עריכת הצוואה נישא המנוח לזוגתו ובתחילת 2019 פיטר את הנהג שלו אחרי 25 שנות עבודה. ב-2020 ערך המנוח שינויים בצוואתו בכתב יד ("הצוואה המאוחרת"), באופן ששינה מהותית את חלוקת הירושה: הפעם החלוקה נעשתה בדרך של הענקת שליש לאשת המנוח ושליש לכל אחד מילדיו. הגרושה והנהג של איש העסקים נותרו מחוץ למעגל היורשים.
חודשים ספורים אחרי עריכת הצוואה המאוחרת הלך המנוח לעולמו בגיל 64. בשלב זה ביקשה אלמנתו לקיים את צוואתו האחרונה בעוד שגרושת המנוח, ילדיהם והנהג הגישו התנגדות. בין היתר נטען בהתנגדות שהמנוח לא היה כשיר בשעת עריכת הצוואה המאוחרת, וכי הופעלה עליו השפעה בלתי הוגנת שהתבטאה בהחתמתו על-ידי האלמנה כשהשניים היו מבודדים בביתם בתקופת סגרי הקורונה.
האלמנה, לעומת זאת, טענה שצוואתו האחרונה של בעלה משקפת את רצונו החופשי ואף מתיישבת עם אירועים שקדמו לה (פיטורי הנהג ו"סגירת הברז הכלכלי" לגרושתו). עוד נטען שכשירות המנוח בשעת עריכת הצוואה המאוחרת לא נסתרה. מכאן, לטענת האלמנה, שיש לקיים צוואה זו ככתבה וכלשונה.
צרך קנאביס ואלכוהול
השופטת גיל מינתה מומחה מטעם בית המשפט לצורך בחינת כשירות המנוח בשעת עריכת הצוואה המאוחרת. מסקנתו הייתה שחרף הידרדרות בחצי השנה האחרונה לחייו, בפועל המנוח לא סבל מליקויים קוגניטיביים שפגעו בכשירותו לערוך צוואה. השופטת אימצה את המסקנה תוך שהדגישה כי אין במחלות הרבות מהן סבל המנוח – כגון סוכרת, יתר לחץ דם ואי ספיקת לב – כדי לשנות אותה. גם הרגלי צריכת הסמים והאלכוהול המופרזת שלטענת המתנגדים הייתה מנת חלקו של המנוח, לא שללה ממנו את כשירותו לצוות.
בהקשר זה חידדה השופטת כי טענת המתנגדים משמשת כחרב פיפיות נגדם, שכן גם במועד עריכת הצוואה הקודמת המנוח כביכול צרך אלכוהול וקנאביס באופן מופרז.
בהמשך, השופטת שללה מעורבות והשפעה בלתי הוגנת מצד האלמנה בהכנת הצוואה המאוחרת, בנימוק שעצם עריכתה בבית הצדדים בתקופת הקורונה לא מוכיחה התנהלות פסולה. בתוך כך השופטת הדגישה כי נישול הגרושה בצוואה המאוחרת על רקע קשיים כלכליים מצד המנוח, וכן הדרת הנהג מצוואה זו בשל פיטוריו – הם בגדר מעשים מתבקשים ומובנים שאין להתפלא עליהם.
לאור זאת נקבע שהצוואה המאוחרת היא זו שתקוים ובהתאם לכך, שירושת המנוח תחולק שווה בשווה בין אלמנתו וילדיו. המתנגדים חויבו לשלם לאלמנה הוצאות בסך כ-100 אלף שקל.
- ב"כ האלמנה: עו"ד בעז קראוס ועו"ד נועה בינדר שטיינברג
- ב"כ הילדים: עו"ד אורי גיל ועו"ד גבי ספרן
- ב"כ הגרושה והנהג: עו"ד אמנון דהן
עו"ד חיה רודניצקי-דרורי עוסק/ת ב- ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.