בית המשפט המחוזי בלוד דחה לאחרונה ערעור שהגיש גבר על החלטת בית המשפט למשפחה שלא לקיים את צוואת אימו, המורישה לו את כל נכסיה. השופט נפתלי שילה קבע שלאור מגוון פגמים בקשר לצוואה, כגון העדר תרגומה לשפת המנוחה ומעורבות הבן בהכנתה, אין הצדקה לקיים אותה. סגן הנשיא שאול שוחט והשופטת עינת רביד הצטרפו לפסק-דינו.

מבקש קיום הצוואה והמתנגדת לה הם אח ואחות, שניים משמונת ילדיה של אישה אשר הלכה לעולמה לפני כעשור בגיל 109. טרם מותה חתמה הקשישה מרובת הילדים על צוואה בעדים שלפיה בנה, מבקש הקיום, הוא הנהנה היחיד מעיזבונה.

לפני שנה דחה בית המשפט למשפחה בתל אביב את בקשת הבן לקיום הצוואה. בפסק הדין צוין שמתנוססים על הצוואה שני פגמים צורניים בולטים – האחד, העדר הצהרה כתובה מטעם המנוחה ש"זו צוואתה". השני, פער לא מוסבר של 12 ימים בין חתימת המנוחה לבין חתימת העדים.

בתוך כך הוברר לבית המשפט כי הצוואה לא תורגמה בשום שלב לשפת האם של המנוחה, כורדית. בנסיבות אלה נקבע שהצוואה פסולה ושיינתן צו ירושה על-פי דין. הבן לא השלים עם פסק הדין והגיש במאי אשתקד את הערעור למחוזי.

לטענתו, מדובר בצוואה פשוטה ביותר הקובעת שכל עיזבון אימו מועבר אליו. ליבת הצוואה הוסברה למנוחה וזה מה שחשוב. לשיטת הבן בית המשפט טעה כשקבע שקיים ספק שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי.

מנגד טענה אחותו שהנסיבות האופפות את הצוואה – הכנתה מראש ומסירתה לעורך דין שאימה מעולם לא פנתה אליו על מנת לחתום עליה מול שניים מחבריו של בנה – מלמדות שהיא לא משקפת את רצונה האמיתי כך שדינה להיפסל.

לקח "דקה שתיים" לתרגם?!

השופט שילה הדגיש שהבן למעשה הודה שאימו לא שלטה בעברית ברמה שיכלה להבין את הצוואה בלי תרגום. עורך הדין סיפר אמנם שאחד מהעדים לצוואה תרגם אותה למנוחה, אלא שלטענת אותו עד דווקא עורך הדין היה זה שתירגם. התוצאה הייתה שלא הוכח שהצוואה אכן תורגמה.

בתוך כך השופט דחה את ניסיון הבן להיבנות מההסבר שסופק לאימו ביחס ל"ליבת הצוואה", והבהיר שהיה צריך לתרגם עבורה את כל הסעיפים.

עוד הצביע השופט על שלל פגמים וסתירות המקשים לקבל את עמדת התביעה. כך למשל, עורך הדין העלה שני נימוקים סותרים לפער שבין תאריכי חתימת המנוחה והעדים: האחד, טעות סופר. השני, שהרישום מבטא את יום אימות החתימה ולא את מועד החתימה עצמה.

סתירה נוספת צצה בנוגע לאופן הכנת הצוואה: לפי גרסה אחת היא נמסרה מוכנה לעורך הדין, ולפי גרסם אחרת היא נוסחה במעמד החתימה. גם עדות של אחד מעדי הצוואה כי תרגום המסמך למנוחה לקח "דקה-שתיים" לא הותירה על השופט רושם אמין.

השופט הוסיף שלדברי עורך הדין הוא לא שוחח עם המנוחה לצורך הכנת הצוואה ולמיטב זכרונו מי שאמר לו מה לכתוב בצוואה היה הבן. "הדבר מעלה חשש שמי שלמעשה 'הפיק' את הצוואה ותכנן אותה היה המערער שמסר לעורך הדין את תוכן הצוואה וכשהמנוחה הגיעה למשרדו, הצוואה הייתה מוכנה מבלי שעורך הדין דיבר איתה לפני כן אפילו מילה אחת", כתב השופט. 

בהסכמת יתר השופטים הוא דחה את הערעור תוך חיוב הבן ב-40,000 שקל הוצאות.

  • ב"כ המערער: עו"ד עופר ליפשיץ
  • ב"כ המשיבה: עו"ד אלי כהן

עו"ד מעיין פרץ עוסק/ת ב- ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.