איש עסקים רוסי רכש ב-2014 בית בירושלים תמורת 15 מיליון שקל. המתווכת בעסקה תבעה ממנו 3 מיליון שקל שלטענתה התחייב לשלם לה בגין התיווך. הלקוח טען כי חתם על ההתחייבות לאחר שהמתווכת הציעה לשלם עבורו את המקדמה על העסקה עקב שהותו בחו״ל, מה שלא יצא לפועל בסופו של דבר. השופט רם וינוגרד קיבל את גרסתו ודחה את התביעה.
לפני כ-7 שנים איש עסקים רוסי פנה לבעלת משרד תיווך בבקשה לאתר עבורו נכס לרכישה בישראל. הוא התעניין באופן ספציפי בבתים בשכונת ימין משה בירושלים.
העסקה הראשונה שעמדה על הפרק לא נחתמה לאחר שהוא לא הצליח להעביר את המקדמה בזמן.
בספטמבר 2014 הציגה לו המתווכת בית נוסף, שמצא חן בעיניו. עוד באותו יום סוכם כי הוא ירכוש אותו תמורת 15 מיליון שקל.
לפני ביצוע העסקה חתם האיש על ״טופס הזמנת התיווך״ בו צוינה עמלה של 2%. כמה ימים אחר כך הוא חתם על ״כתב התחייבות״ בו הסכים להעביר למתווכת 3 מיליון שקל אם ירכוש את הבית.
לאחר שעסקת המכר יצאה לפועל הגישה המתווכת את התביעה בה דרשה שישלם לה 3 מיליון שקל בהתאם למסמך ההתחייבות. היא הסבירה כי המחיר המקורי של הנכס היה 18 מיליון שקל והנתבע התחייב בפניה כי אם היא תצליח להפחית את סכום הרכישה לסך של 15 מיליון שקל, הוא ישלם לה את ההפרש.
היא הוסיפה כי ההסכמה נבעה מכך שבמשך כשנה וחצי קודם לכן פעלה ללא לאות בניסיון למצוא עבורו נכס מתאים ופעילות זו השביתה הלכה למעשה את משרד התיווך שלה.
הנתבע טען מנגד כי התחייב לשלם לתובעת דמי תיווך בשיעור של 2% מערך הנכס בלבד, כמקובל. לדבריו, ההתחייבות עליה חתם כלל אינה נוגעת לדמי תיווך או לשכרה של התובעת אלא באה לעולם בעקבות הבטחה של התובעת ובעלה כי תפעל להפקדת המקדמה הכספית הנדרשת בשמו.
כתנאי להפקדת המקדמה דרשה ממנו התובעת לחתום על כתב ההתחייבות שנוסח על ידה, אך כבר למחרת הודיעה לו כי לא תוכל להפקיד את המקדמה כך שלמעשה ההתחייבות בוטלה.
מטוטלת הפרשנות
השופט רם וינוגרד מבית המשפט המחוזי בירושלים העדיף את גרסת הנתבע. הוא הבהיר כי בכל הנוגע לפרשנות הסכמים הבכורה שייכת כיום ללשון ההסכם, אך אין לזנוח את נסיבות העניין.
לדבריו, התובעת לא הצליחה להסביר מדוע החליט הנתבע לפתע להגדיל פי עשרה לערך את התמורה שישלם לה עבור שירותי התיווך.
הוא הוסיף כי בניגוד לגרסת התובעת, שהיא משוללת היגיון פנימי או עסקי, גרסת הנתבע הייתה סבירה ונתמכה בחומר הראיות.
המסקנה היא שמסמך ההתחייבות לא נחתם לשם תשלום עמלת תיווך אלא כתוצאה מהבטחה של התובעת לשלם עבור הנתבע את ״דמי הרצינות״, הבטחה ממנה היא חזרה מיד בסמוך לאחר מכן.
בנסיבות אלה דחה השופט את התביעה.
התובעת חויבה בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 50,000 שקל.
ב״כ התובעת: עו"ד אריאל כצמן
ב״כ הנתבע: עו"ד סימון דונכין
עו״ד ארז הימן עוסק/ת ב- דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל