בתביעה שהוגשה בבית משפט השלום בקריות לפני כשלוש שנים עתר התובע לחייב את עיריית נהריה לפצות אותו עקב כך שלא טיפלה במפגע ברחוב שגרם לפגיעתו.
לטענת התובע, באחד מימי דצמבר 2011 הוא מעד על פיסת אספלט שבורה שהייתה סביב בור ניקוז שקוע בצמוד למדרכה ושבר את כף רגלו. בעקבות הפגיעה, הוא נותח ובשל התפתחות זיהום נזקק לתקופת אשפוז ממושכת.
מומחה שמונה מטעם בימ"ש העריך כי לתובע נותרו 20% נכות כתוצאה מן הפגיעה.
העירייה טענה לעומתו כי התביעה אינה אלא בדיה שקרית שכל מטרתה היא להוציא ממנה כספים במרמה, והציגה כראיה הקלטת שיחה בה נשמע התובע מודה כי נפצע תוך כדי שיפוץ ביתו ולא כפי שטען בתביעה.
כשעומת התובע עם ההקלטה במהלך חקירתו בבימ"ש – הוא טען כי דווקא תשובתו לחוקר, שהציג עצמו כמי שמתעניין בהעסקתו – הייתה שקרית ולא גרסתו בתביעה, והשופט עלי נדרש להכריע בעניין.
לאחר התלבטות לא פשוטה, השופט החליט לקבל את התביעה.
לא שחור או לבן
השופט כתב כי לא ניתן לדעת מדוע התובע שיקר לחוקר, ובכלל מה המניע להתבטאויות אנשים בסיטואציות מסוימות וציין כי הדברים אינם "שחור או לבן". עם זאת הוא קבע כי מכלול הראיות מצביע על כך שהתאונה התרחשה כתוצאה מהמפגע.
משהחליט לקבל את גרסת התובע, עבר השופט לבחון את אחריות העירייה, ובהקשר זה קבע כי האחריות לתחזוקת רחובות העיר היא "בלב סמכויותיה" וכי במקרה זה מדובר במפגע ברור שהעירייה הפרה את חובתה על פי חוק – לתקנו.
ואולם, השופט קבע כי גם לתובע יש אשם תורם גבוה לקרות התאונה בשיעור של 35%, כיוון שהתאונה נגרמה בעת שחצה את הכביש במקום שאינו מסומן להולכי רגל ותוך כדי שהיה טרוד בחיפוש כתובת ולכן לא שם ליבו לדרך.
בעניין הנזקים, השופט אימץ את חוות דעת מומחה ביהמ"ש וקבע כי לתובע נכות תפקודית בשיעור 20% כיוון שעקב התאונה סבל מהגבלת תנועה בכף רגלו המקשה על התפקוד.
לבסוף, השופט פסק לתובע פיצוי בסך כ- 120,000 שקל בגין כאב וסבל, הפסדי שכר לעבר ולעתיד, הוצאות רפואיות ועזרת צד שלישי. סכום זה הוא לאחר ניכוי שיעור האשם התורם של התובע.
מעבר לכך נפסקו לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 שקל כולל מע"מ.
ב"כ התובע: עו"ד ע' ברבארה
ב"כ הנתבעת: עו"ד ג' גושן
עו"ד דניאל רייכמן עוסק/ת ב- דיני נזיקין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.