בית המשפט המחוזי בתל אביב ביטל את החלטת הוועדה המקומית רמת גן מאפריל 2019 שלפיה בקשות לביצוע פרויקטים של תמ״א 38 יאושרו באופן חריג. הוא קבע שההחלטה התקבלה תוך חריגה מסמכות וללא תשתית מספקת ואינה מתיישבת עם התכלית המרכזית של תכנית המתאר הארצית להציל חיי אדם.
לפני כחמישה חודשים עדכנה הוועדה המקומית רמת גן את מדיניותה ביישום תמ״א 38 בעיר. על פי המדיניות החדשה, בקשות לביצוע פרויקטים של תמ״א 38 (מסוג חיזוק או הריסה) יאושרו ״באופן חריג ומנימוקים שירשמו״, בין היתר בהתאם למצב התשתיות הציבוריות בסביבה ״ותוך התחשבות במצבה הפיננסי והתקציבי של העיר״.
בעתירה טענה ״התאחדות בוני הארץ״ (ארגון גג המייצג את הקבלנים בישראל) שמשמעות המדיניות היא ביטול כמעט מוחלט של יישום תמ״א 38 ברמת גן. לדבריה, ההחלטה פוגעת באינטרס הציבורי של שמירה על חיי אדם באמצעות חיזוק מבנים ישנים.
ההתאחדות הוסיפה שההחלטה אינה חוקית והתקבלה בחוסר סמכות. לדבריה, בעוד שהתמ״א קובעת כי ככלל ועדה מקומית תאשר בקשה להיתר שמוגשת לה, מדיניות הוועדה המקומית הופכת את הכלל לחריג.
בנוסף לטענתה, שיקול הדעת שניסתה הוועדה המקומית לקנות לעצמה אינו תואם את מרחב שיקול הדעת המעוגן בסעיפי התמ״א. כך למשל, השיקול בדבר ״התחשבות במצבה הפיננסי והתקציבי של העיר״ שומט את הקרקע תחת התמריצים הכלכליים שהתווה המחוקק במנגנון התמ״א.
ההתאחדות סיכמה שכל מה שעומד בבסיס ההחלטה הם שיקולים פוליטיים והחלטת הוועדה מסכנת חיי אדם, מרביתם קשישים, שימשיכו לגור במבנים מסוכנים שנים רבות.
הוועדה המקומית טענה מנגד שמדובר בהחלטה מחויבת המציאות ״המשקפת תכנון שקול ואחראי״.
לשיטתה, תמ״א 38 מקנה לה שיקול דעת רחב והעותרת לא הצביעה על נזק קונקרטי שעלול להיגרם לה. היא הבהירה שביטול ההחלטה משמעותה התערבות פסולה במעשה דמוקרטי שכן הנהגת העיר הנוכחית התחייבה לפני הבחירות בפני התושבים לקדם מדיניות ברוח זו.
משוכה בלתי אפשרית
נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט איתן אורנשטיין, קיבל את העתירה. הוא סקר את המניעים לפרסום וכניסתה לתוקף של תמ״א 38 כחיקוק מחייב והדגיש את מטרת התכנית למגן מבנים ישנים באמצעות מתן תמריצים כלכליים והקלות תכנוניות ליזמים ולבעלי זכויות במבנים.
השופט ציין כי ככלל ברירת המחדל לפי תמ״א 38 היא שיש להתיר בקשות המוגשות על פיה. סמכותה של הוועדה המקומית לסרב לבקשה מוגבלת בתכנית לשיקולים תכנוניים, אדריכליים, נופיים או כושר נשיאה של תשתיות.
הוא קבע שהוועדה חרגה מסמכותה כשהציבה שיקולים נוספים לדחיית בקשה להיתר שאינם מנויים על הרשימה הסגורה המעוגנת בתמ״א. אמנם, יש קשר בין תקציב הרשות המקומית ליכולתה לספק תשתיות לתושביה אך ״לא ייתכן להטיל את כל צרותיה הפיננסיות של הרשות המקומית על כ-3,400 מבנים שנותרה באפשרות לקדם בהם תמ״א״, כתב.
כמו כן לדבריו, הוועדה הפכה את ברירת המחדל הקבועה בתמ״א שלפיה הכלל הוא היעתרות לבקשה והציבה משוכה גבוהה עד בלתי אפשרית לקבלת היתר.
עוד נכתב בפסק הדין כי ניכר שבפני הוועדה לא הונחה התשתית העובדתית, התכנונית והמשפטית המתבקשת בקביעת המדיניות ונראה שעבודת ההכנה לא נעשתה כדבעי.
בסיכומו של דבר הורה השופט על ביטול המדיניות החדשה וחייב את הוועדה המקומית בהוצאות בסך 35,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק 28736-06-19
ב״כ העותרת: עו״ד אילד. מאמו ועו״ד דנה פריד
ב״כ המשיבה: עו״ד אסף פריאל ועו״ד אשר כהנא
עו"ד רועי פריד עוסק/ת ב- תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל