בית משפט השלום באשדוד קבע כי המשכן לאמנויות הבמה בעיר נהג שלא כשורה כשסירב לפרסם במקומון "השבוע באשדוד". בפסק דין שחייב את המשכן "להסיר את החרם" מעל המקומון, צוין כי המדיניות הפסולה בה נקט פגעה לא רק בשוויון בין כלי התקשורת אלא גם מנעה מהציבור את הזכות לקבל מידע על אירועי תרבות.
מאז שנפתח המשכן לאמנויות הבמה באשדוד בשנת 2012 – מוסד עירוני בבעלות העירייה – הוא סירב לפרסם מידע על אירועי תרבות במקומון הוותיק.
בתביעה שהוגשה מטעם המקומון בשנה שעברה נטען כי מדובר באפליה מכוונת ופסולה עקב מחלוקות בין מנהל המשכן לבין בעלי המקומון. בתוך כך נטען כי המשכן נוהג להוציא מאות אלפי שקלים על פרסום אצל המקומון המתחרה "המגזין", שבבעלות ג'קי בן זקן, ובקרב המקומונים המופצים לצד העיתונות הארצית.
לפיכך בית המשפט התבקש להורות למשכן להפסיק להפלותו לרעה ולחייב אותו לפרסם מודעות בהתאם לקריטריונים ענייניים ושוויוניים.
מטעם המשכן הועלו שתי טענות הגנה עיקריות: האחת, כי למקומון אין רישיון לפי פקודת העיתונות, והשנייה, כי הוא אינו תואם את קהל היעד שלו כיוון שהוא מופץ בעיקר ב"מוסכים ומספרות" שהמבקרים בהם אינם צרכני תרבות.
חטא לתפקידו הציבורי
אולם השופט יהודה ליבליין הצר על כך שמנהל המשכן, מר מוטי מלכא, העלה טענות שהן בגדר "תירוצים" אשר "ניתנו רק ככסות למניעים הפסולים שעמדו מאחורי ההחלטה שלא לבצע פרסום במקומון".
השופט סבר כי ככל הנראה הסיבה האמיתית הייתה פרסומים ביקורתיים על פועלו של מלכא. אך השופט ציין כי דברי ביקורת "אינם מתירים לו לנהוג בשרירות ותוך הפרה של כללי המשפט המנהלי", ואם לסברתו הביקורת חרגה מגבולות הטעם הטוב היה עליו להגיש תביעה מטעמו, ולא לעשות "דין עצמי" באמצעות פגיעה בשוויון ובהגינות בהם מחויב גוף שנועד לשרת את הציבור.
לגופו של עניין השופט קבע כי לא הוכח שהמשכן ביצע מחקרים שתומכים בטענותיו לגבי תפוצת המקומון וקהל היעד שלו. השופט אף מתח ביקורת על טענת "המספרות והמוסכים".
"התבטאות זו אין לה מקום משני טעמים מרכזיים; האחד, בשל ההנחה הגלומה בה, ולפיה הציבור הצורך מספרות ומוסכים איננו צורך את אירועי התרבות שאותם החליט המשכן להציג בתחומו. השני, ככל שהרפטואר של המשכן מיועד רק למי שאיננו נמנה על אוכלוסייה אותה הגדיר מר מלכא כצרכני מספרות ומוסכים, אזי הוא חוטא בכך לתפקידו הציבורי כמי שאמון על מתן שירות לכל הציבור באשדוד ואף מחוץ לעיר ובכלל זה גם לצרכני המספרות והמוסכים, שזכאים ליהנות ממופעי תרבות בהתאם לטעמם האישי", כתב.
כמו כן, נשללה הטענה כי למקומון אין רישיון לאחר שהוכח כי ברוב התקופה החזיק המקומון ברישיון. מכל מקום, השופט הזכיר שפקודת העיתונות בוטלה לפני כשנתיים כך ממילא דרישת הרישיון אינה תקפה עוד.
לבסוף השופט קבע כי המשכן מידר את המקומון מפעילותו "באופן שרירותי וחסר תום לב", ובכך הוא פגע לא רק בשיוויון בין כלי התקשורת אלא גם במשלמי המסים הזכאים להיחשף לפעילותו.
לפיכך השופט הורה למשכן להפסיק את האפליה ולבסס מדיניות פרסום שיוויונית ועניינית. המשכן חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 20,000 שקל.
ב"כ התובע: עו"ד ש' גלילי, עו"ד ד' דגן
ב"כ הנתבע: עו"ד ט' בן-סימון
עו"ד דינה סרי עוסק/ת ב- דיני תקשורת ואינטרנט
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.