בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה דרישת אישה להחשיבה כ"ידועה בציבור" של מנוח לצורך זכייה בחצי מעזבונו. השופטת איריס ארבל-אסל קבעה שלנוכח מגורי השניים בנפרד והעובדה שבערוב ימיו ניהל המנוח קשר עם אחרת, גרסת האישה לא הוכחה. התוצאה: בנו של המנוח, המצוי עמו בנתק של עשרות שנים, הוא היחיד שיירש אותו.

אביו של התובע, ומי שנטען כי היה הידוע בציבור של הנתבעת, הלך לעולמו בשנת 2020. ערב מותו היה האיש גרוש עם בן אחד, עמו לא שוחח במשך 30 שנה. לטענת הנתבעת, הבן סירב לאורך השנים לשיקום הקשר, ואף נמנע מלקבל מאביו מתנה באחד החגים. משהמנוח לא הותיר אחריו צוואה, בנו עתר לקבל לידיו צו ירושה שלפיו הוא היורש הבלעדי.

אלא שהנתבעת לא הסכימה לוותר על הירושה. לטענתה, ב-8 השנים האחרונות לחייו, המנוח והיא התנהלו כידועים בציבור לכל דבר ועניין, וכל מכריהם התייחסו אליהם כאל בעל ואישה. לטענתה הייתה ביניהם אהבה גדולה, הם קיימו יחסי אישות לעתים קרובות ואף נהגו לצאת לבילויים משותפים.

הנתבעת סיפרה שבערוב ימיו היא סעדה את המנוח בבית החולים, כשבזמן הזה הוא הבטיח לה שהיא תירש אותו. היא הודתה אמנם שבמהלך הקשר הזוגי הם גרו בנפרד, אלא שלדבריה זה היה בגלל שהמנוח אהב להסתובב בבית בתחתונים, ולכן לא התאים שיגור בדירתה בה מתגוררת גם הבת שלה. היא הוסיפה כי לא התאפשר להם לגור יחד גם בדירת המנוח בשל היותה קטנה מדי.  

מנגד, בנו של המנוח טען כי אביו והנתבעת לא היו זוג אלא לכל היותר ידידים טובים, כך שדרישתה לנתח מהעיזבון חסרת בסיס.

טיילה בחו"ל כשהוא גוסס

השופטת ארבל-אסל קבעה שמסכת הראיות הענפה אינה מותירה מקום לספק כי ערב מותו המנוח והנתבעת לא היו ידועים בציבור, ומשכך האחרונה אינה זכאית לרשת אותו מכוח חוק הירושה.

נמצא כי מלבד המגורים בנפרד הנתבעת והמנוח לא איחדו חשבונות, ואף נמנעו מלהצהיר על עצמם ברשויות כידועים בציבור. יתרה מכך, רישומים מיומנו האישי של המנוח – שכללו עדויות לקשר זוגי, כמו מפגשים מיניים – תוארכו לכל המאוחר לשנת 2015, כלומר 5 שנים לפני מותו. האישה הציגה אמנם תמונות משותפות שלה עם המנוח, אלא שאין עליהן תאריך ואין לדעת מהן האם ערב הפטירה הם היו זוג.

בתוך כך, ילדים של אישה אחרת העידו במהלך המשפט כי בשלהי חייו ניהל המנוח זוגיות דווקא עם אמם, ולא עם הנתבעת. חשבונית מהשנה שקדמה לפטירת המנוח העידה על נופש בסך כ-2,000 שקל עם האישה האחרת, ותמכה בגרסת ילדיה.

אינדיקציה נוספת שהקריסה את תזת הנתבעת הייתה שבערוב ימיו של המנוח, כשהוא נאבק במחלתו, היא נסעה לטיול בן חודש וחצי. עובדה זו, לדברי השופטת, "תומכת במסקנה כי הנתבעת לא הייתה בת-הזוג של המנוח באותה עת שכן אחרת, קשה להבין כיצד השאירה את המנוח לבדו לפרק זמן כל כך משמעותי במצב שכזה".

לשלל הראיות שסתרו את גרסת הנתבעת הצטרפה גם הודאתה בפני הבן ביום פטירת אביו, כי בתקופה שקדמה למותו הם לא היו זוג.

דרישת הנתבעת לחצי מהעיזבון נדחתה והיא חויבה ב-5,000 שקל הוצאות.

  • באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין

עו"ד בוריס סברדליק עוסק/ת ב- ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.