בתביעה שהוגשה לפני כ-6 שנים נגד מנורה-מבטחים סיפר התובע שב-2005 רכש מהנתבעת פוליסת ביטוח הכוללת אבדן כושר עבודה. כשנתיים לאחר מכן הוא נפגע בתאונת דרכים ומאז לא שב לעבודתו כנהג גרר. לאחר מספר חודשים חזר לעבוד בחברת גרירה השייכת לאביו, אך לא כנהג אלא בתפקידים פקידותיים.
לדברי התובע, הנתבעת שילמה לו תגמולים חודשיים למשך 6 חודשים בלבד ולאחר מכן סירבה להוסיף ולשלם לו, למרות שלא יכול היה לחזור לעבוד במקצועו.
התובע הוסיף שסוכן הביטוח שהחתים אותו על הפוליסה הבטיח לו שמדובר בביטוח מקצועי שנותן מענה למקרה בו לא יוכל עוד לעבוד כנהג גרר ללא קשר להכנסה אחרת או יכולת השתכרות בעבודה אחרת ולכן לשיטתו על הנתבעת להמשיך לשלם לו תגמולים עד הגיעו לגיל 65.
לעמדתה, הפוליסה שהופקה לתובע כללה כיסוי עבור אבדן כושר ההשתכרות במקצועו רק לשנתיים הראשונות שלאחר האירוע הביטוחי ולאחר מכן היא הופכת לפוליסה רגילה (בה יש זכאות לתגמולים בתגמולים רק אם המבוטח אינו יכול לעבוד בעיסוק סביר אחר).
הנתבעת הסבירה שמאחר שלפני התאונה התובע עבד הן כנהג והן כמנהל הרי שמששב לעבודת הניהול כחצי שנה לאחר התאונה, היא לא הייתה חייבת להמשיך לשלם את התגמולים.
"נהג גרר+מנהל"
השופטת עינת אבמן-מולר מבית משפט השלום בירושלים מינתה מומחה רפואי לבדיקת התובע וקבעה על סמך חוות דעתו שהוא איבד את יכולתו לעבוד כנהג גרר אך לא את כושרו לעסוק בניהול.
לדבריה, התובע לא זימן את סוכן הביטוח לעדות והדבר פועל לחובתו. כמו כן, עדותו האישית הייתה מתחמקת ולא מהימנה והוא לא הציג בפני בית המשפט את התמונה במלואה.
בנסיבות אלה השופטת קיבלה את גרסת הנתבעת שלפיה הביטוח המקצועי היה תקף רק לשנתיים הראשונות שלאחר התאונה.
אלא שבניגוד לעמדת הנתבעת השופטת קבעה שמאחר שבהצעת הביטוח נרשם שעיסוקו של התובע בפועל הוא "נהג גרר+מנהל" הרי שהעיסוק כמנהל אינו עומד בפני עצמו ונלווה לעבודתו כנהג גרר. לקביעתה, מאחר שבשנתיים הראשונות התובע לא יכול היה לשוב לעיסוקו המלא כפי שהיה קודם לתאונה, על הנתבעת לשלם לו תגמולים עבור מלוא התקופה.
בסיכומו של דבר חויבה הנתבעת לשלם לתובע 6,750 שקל למשך 18 חודשים נוספים מהיום שהפסיקה את התגמולים ובסה"כ 121,500 שקל. הנתבעת חויבה בנוסף בשכ"ט עו"ד של 25,000 שקל בתוספת הוצאות.
ב"כ התובע: עו"ד י' ריסקין
ב"כ הנתבעת: עו"ד ר' דורון
עו"ד שמואל אלדן עוסק/ת ב- דיני ביטוח
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.