בדרך כלל, כשאדם נפגע בתאונת דרכים חברת הביטוח אמורה לשאת בנטל הפיצוי. בפועל, הביטוח הלאומי משלם גמלאות לנפגע ומקבל שיפוי (החזר) מחברת הביטוח.
על מנת לחסוך את ההתדיינויות המשפטיות בכל מקרה ומקרה נחתם ב-1979 הסכם בין חברות הביטוח לבין הביטוח הלאומי שקבע שהמוסד יהיה זכאי לקבל ממבטחת הרכב שיפוי של 55% אם נפגע "הנוהג ברכב" ושיפוי של 80% אם הנפגע הוא אדם אחר. בהסדר זה הביטוח הלאומי וויתר למעשה על נתח ניכר מהשיפוי תמורת הזכות לקבל החזר מהיר ויעיל.
מחלוקת בקשר לפרשנות ההסכם התעוררה בין הביטוח הלאומי לבין חברת הביטוח כלל בעקבות תאונה שהתרחשה ב-2004. באותו מקרה נפגע רוכב אופנוע מרכב פרטי, נפצע קשות ונותר נכה לצמיתות. מאחר שרוכב האופנוע לא היה מבוטח בביטוח חובה הוא לא יכול היה להגיש תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. במקום זאת, הוא תבע את הנהג וחברת הביטוח שלו (כלל) לפי פקודת הנזיקין וזכה בפיצוי של כ-3.6 מיליון שקל.
הביטוח הלאומי הגיש תביעת שיפוי נגד חברת כלל על סך 3.1 מיליון שקל – מלוא הגמלאות ששילם וישלם לנפגע. הוא טען שהסכם השיפוי מ-1979 לא חל כשמדובר במקרה שלא נכלל בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הוא טען בנוסף שגם אם ההסכם חל, הוא זכאי לשיפוי של 80% שכן הנפגע אינו "הנוהג ברכב".
כלל סברה מנגד שההסכם חל על המקרה ושהמוסד זכאי לשיפוי של 55% בלבד שכן הנפגע נפצע כשנהג בכלי רכב ואין זה משנה שמדובר ברכב אחר מזה שהיא ביטחה.
ב-2015 קיבל בית המשפט המחוזי בנצרת את עמדתה של כלל ופסק שלמרות שהנפגע לא נהג ברכב המבוטח, הוא עדיין בגדר "נוהג" על פי ההסכם ולכן המוסד זכאי לשיפוי של 55% בלבד.
על קביעה זו ערער הביטוח הלאומי לבית המשפט העליון.
נהג בה"א הידיעה
השופט יצחק עמית קיבל את הערעור חלקית. הוא קבע שמלשון ההסכם בין הביטוח הלאומי לבין חברות הביטוח ותכליתו ניתן ללמוד שהוא חל גם על המקרים המעטים שבהם תביעה בגין תאונת דרכים מוגשת לא לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אלא לפי עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין.
עם זאת, השופט קיבל את עמדת הביטוח הלאומי ביחס לשיעור השיפוי. לדבריו, ההסכם נתן "הנחה" גדולה יותר לחברות הביטוח רק ביחס לאדם "הנוהג בכלי הרכב" – בה"א הידיעה – כשהכוונה לנהג המבוטח ולא לכל נהג שנפגע.
במקרה זה, מאחר שהניזוק לא נהג בכלי הרכב המבוטח, קבע השופט שהביטוח הלאומי זכאי לקבל שיפוי מחברת כלל בשיעור של 80% מהגמלאות שישלם.
לא ניתן צו להוצאות.
השופטים סלים ג'ובראן ומני מזוז הצטרפו לפסק הדין.
ב"כ המערער: עו"ד ג'האד ח'ורי, עו"ד עפר בן-צבי
ב"כ המשיבים: עו"ד מיכל רוזנברג
הכותב לא ייצג בתיק