בני זוג שנישאו ב-1975 נפרדו ב-2008. ב-2014 הבעל הגיש תביעה לאיזון משאבים. האישה התנגדה וטענה היא אינה צריכה לחלוק את הזכויות הכלכליות שצברה במהלך חיי הנישואין עם בעלה מאחר שהוא לא תרם כלכלית לתא המשפחתי. השופט אלון גביזון דחה את טענותיה וקיבל את התביעה.
הבעל והאישה נמצאים בשנות ה-60 לחייהם. הבעל החל לקבל פנסיה בסך של כ-5,000 שקל במאי 2016 והאישה עדיין עובדת, משתכרת כ-11,700 שקל בחודש וצפויה לפרוש בעוד כ-3 שנים.
בתביעה לאיזון משאבים טען הבעל שיש לחלק את הזכויות הכספיות שצבר כל אחד מהם במהלך החיים המשותפים שווה בשווה בהתאם לחוק יחסי ממון.
האישה טענה מנגד כי לפעול לפי החריג שבחוק יחסי ממון ולשלול מהבעל קבלת מחצית מהכספים והזכויות שצברה בעמל רב ממקום עבודתה. זאת, בין היתר מאחר שלדבריה הוא חי עמה חיי טפילות ועצלנות, הבריח נכסים וכספים, מיעט להשתתף בנטל הוצאות המשפחה מאז ראשית הנישואין, ניהל מערכות יחסים ממושכות עם נשים אחרות ולמעשה לא לקח כל חלק פעיל בגידול ובטיפול התא המשפחתי.
האישה עתרה לכך שכל צד יישאר עם זכויותיו וכי אלו לא יאוזנו כלל. לחילופין היא ביקשה שאיזון המשאבים ייערך באופן לא שוויוני לטובתה.
הבעל השיב כי לטענות האישה אין בסיס שכן לכל אורך השנים הוא לקח חלק פעיל בכלכלת המשפחה ובפרנסתה. הוא הכחיש שהבריח כספים מאשתו.
הכין אוכל לילדים
השופט דחה את טענת האישה כי הבעל לא תרם לתא המשפחתי. לדבריו, ייתכן כי תרומתו הכלכלית של הבעל לא סיפקה את רצון האישה, אך מחומר הראיות ברור כי הבעל לקח חלק פעיל במאמץ הכלכלי ובגידול המשפחה ואין מדובר במקרה חריג של ״חיי טפילות ועצלנות״.
כך למשל, החזרי משכנתא על דירות שנרכשו על ידי הצדדים במהלך השנים שולמו מחשבון הבנק של הבעל והוא העביר לאישה את רוב תגמולי ביטוח החיים שלו אותם פדה ב-2006. כמו כן, הוא לקח חלק פעיל בגידול ילדי הצדדים, שהה עמם בצהריים והכין להם אוכל. בנוסף, הוא עבד למעלה מ-30 שנה באותו מקום עבודה וצבר זכויות פנסיוניות שגם האישה תיהנה מהם באיזון הכולל.
השופט הבהיר כי חוק יחסי ממון קובע איזון כלכלי בין בני הזוג מבלי לבחון את תרומתו הכלכלית היחסית של כל בן זוג לתא המשפחתי. זאת, בין היתר מאחר שתרומתו של בן זוג לתא המשפחתי אינה נבחנת רק במשכורתו והיא יכולה ״ללבוש״ צורות אחרות כגון טיפול בילדים וניהול משק הבית.
השופט הוסיף כי בגידה כשלעצמה אינה ״נסיבה מיוחדת״ המצדיקה העדר איזון או איזון לא שוויוני. כמו כן, לא הוכח שהתובע הבריח כספים מהקופה המשותפת.
לפיכך קבע השופט שיש לאזן בין הצדדים זכויות שצברה האישה כמו כספי קרן השתלמות, קופות גמל, חיסכון ופדיון ימי מחלה וחופשה שלא נוצלו. בסך הכל חויבה האישה לשלם לבעל 137,705 שקל.
במקביל נקבע כי האישה זכאית למחצית שווי הזכויות הפנסיוניות שצבר הבעל בתקופת השיתוף ולהיפך, כשהאיזון ייעשה במועד בו תפרוש האישה מעבודתה.
לא ניתן צו להוצאות.
ב״כ התובע: עו"ד משפחה מיכאל זגורי
ב״כ הנתבעת: עו"ד ענת נוי-פרי
עו"ד רונן כרמי עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל