בית הדין הרבני האזורי חיפה קיבל את תביעתה של אישה לחייב את הגרוש שלה בכתובה לאחר שהתגרשו. הרכב הדיינים שכלל את הרב אברהם מאיר שלוש, הרב שמואל אברהם חזן והרב רפאל זאב גלב, הורה לנתבע לשלם לגרושתו 170,000 שקל.

השניים נישאו ב-2011 ונולדה להם בת. בשלב מסוים האישה הגישה תביעה לגירושין. בחודש ינואר האחרון הם התגרשו, ונותרה להכריע בתביעתה של האישה לחייב את הבעל בכתובה, על סך 530,000 שקל.

האישה העלתה טענות קשות שבגינן נגררה לפירוק הנישואין. ראשית, היא טענה כי בעלה בגד בה, התכתב עם נשים זרות ואף החליף איתן תמונות עירום. בנוסף היא טענה כי נהג כלפיה באלימות, פיזית ומילולית.

מנגד, הנתבע הכחיש וטען כי "לא היה ולא נברא'" – לא האלימות ולא התכתבויות עם נשים.

אלא שהדיינים ציינו כי "בית הדין מצא סתירות בדברי הבעל, שמתוך דבריו בדיונים נראה שההכחשה על ההתכתבויות עם נשים אינה כנה, ואדרבה הודה שאכן הוא התכתב עם נשים זרות ולדבריו היה זה בכדי לעורר את קנאת האישה שבכך תגדיל אהבתה אליו. כמו כן שמענו ממנו שאכן הייתה אלימות כלפי אשתו".

כמו כן, יש לציין כי במהלך הדיונים הנתבע טען שרוצה שלום בית, אך מעולם לא פתח תיק לשלום בית.

"נטש אותה עם הבת"

הדיינים הבהירו כי האישה זכאית לגבות "עיקר כתובה", מאחר שהגירושין נגרמו בשל התנהגות הבעל, והשאלה היא לא מי פתח את הליך הגירושין אלא מי הביא למצב של פירוק הנישואין.

בהמשך פסק הדין הדיינים הסביר שבין הפוסקים לאורך הדורות ישנה מחלוקת לגבי חיוב הבעל במה שנקרא "תוספת כתובה" במצב שכזה, אולם בסופו של דבר קבעו כי במקרה זה יש לחייב את הבעל גם בתוספת.  

קביעה זו נבעה מכך שהדיינים השתכנעו שהבעל פעל בחוסר תום לב, כאשר בתחילת ההליכים ביקש שלום בית מבלי שבאמת התכוון לכך. "בית הדין מתרשם שהסיבה שהאישה אינה חפצה בבעל הוא כתגובה על כך שהיא הגיעה למסקנה שהוא אינו חפץ בה, ושכל דבריו ובקשתו לשלום בית באו כפתח מילוט שבית הדין לא ישית עליו את עול חיוב הכתובה", כתבו הדיינים.

לאחר ששמעו את הצדדים ואף עיינו בהודעות טקסט, הדיינים השתכנעו באופן חד משמעי כי הבעל רצה בגירושין עוד לפני האישה, ואף נטש אותה עם הבת ועזב את הבית למשך מספר חודשים.

בפסק הדין נכתב כי "בית הדין מתרשם שצודקת האישה בטענותיה, ותביעת הגירושין שהגישה האישה נובעת רק מחמת מעשיו המקולקלים של הבעל בהתנהגות של אלימות כלפיה ובזה שהוא מחזר אחר נשים אחרות".

לפיכך, הדיינים סברו שיש להשית על הבעל את חיוב הכתובה ותוספת כתובה. אלא שבסופו של דבר הוחלט כאמור לחייב את הבעל ב-170,000 שקל – שליש מסכום הכתובה. סכום זה נקבע כמעין פשרה, לאחר שהאישה הסכימה להותיר את גובה החיוב לשיקול דעתו של בית הדין.

ב"כ התובעת: עורך דין משפחה אלנה יאמפולסקי

ב"כ הנתבע: טו"ר אברהם גולובנציץ

עו"ד יהודה שוורץ עוסק/ת ב- דיני משפחה 
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.