ביהמ"ש העליון דחה לאחרונה בקשת רשות ערעור שהגישה בתה של ניצולת שואה על פסיקת ביהמ"ש המחוזי שדחה את התנגדותה לקיום צוואתה של אמה המנוחה.
הקשישה שנפטרה בשנת 2012, החליטה להוריש את הרוב המכריע של רכושה לבנה הסובל ממחלת נפש ולא יכול לדאוג לעצמו. בתה התנגדה בטענה שאמה לא הייתה כשירה לערוך צוואה, אולם השופטים לא התשכנעו.
בשנים האחרונות לחייה המנוחה ערכה מספר צוואות. בצוואתה החמישית והאחרונה, משנת 2008, היא העבירה את כל רכושה לבנה, למעט תכשיטים ותמונות שניתנו לאחותו (בתה). צוואה זו עמדה במוקד סכסוך בין הבן (וגם האפוטרופוס שלו לדין), שביקש לקיים את הצוואה, לבין אחותו שהתנגדה לקיומה.
הבת טענה שאמם המנוחה לא הייתה כשירה להבחין בטיבה של הצוואה בשל מחלת נפש ממנה סבלה, וגם בשל היותה צוואה חריגה ומקפחת. לטענתה, הצוואה הייתה "פרי קשר סימביוטי נדיר שהיה בין המנוחה למשיב עד כדי ניתוק מן המציאות".
אלא שבשנה שעברה ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את בקשתה וקבע שיש לקיים את הצוואה. השופטת אייזנברג קבעה כי הבת לא הצליחה לשלול את ההנחה שהמנוחה הייתה כשירה – מה שנקרא "חזקת הכשירות" – שנזקפת לטובתה למרות מחלת נפש שממנה היא סבלה.
השופטת התרשמה שהמנוחה הביעה דאגה לבנה וביקשה להבטיח את עתידו הכלכלי לאחר מותה. בעניין זה נפסק כי הצוואה אולי לא הוגנת כלפי הבת, אולם "היעדר הוגנות" אינו "היעדר כשרות".
משכך, ביהמ"ש למשפחה קבע שיש לקיים את רצון המת, המהווה ביטוי לאוטונומיה שלו.
כעבור מספר חודשים, ביהמ"ש המחוזי – מפי השופטים וילנר, ג'יוסי ואלון – דחה את ערעורה ופסק כי לא נפל כל פגם בקביעותיו של ביהמ"ש לענייני משפחה. השופטים הבהירו כי בהיעדר ראיה ממשית לכך שהמנוחה לא הייתה כשירה ערוך צוואה, יש לכבד את רצונה.
לאחרונה נדונה בביהמ"ש העליון בבקשת רשות ערעור שהגישה.
מסקנות מבוססות
"חוששני כי אין בידי להיעתר לבקשה", כתב המשנה לנשיאה השופט אליקים רובינשטיין, שלאחרונה סיים את כהונתו בביהמ"ש העליון, בהגיעו לגיל הפרישה.
השופט רובינשטיין הזכיר שרשות ערעור – במה שנקרא "גלגול שלישי" – ניתנת רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או במקרים שבהם נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין.
במקרה זה, השופט השתכנע שאין עילה או הצדקה להתערב במסקנות שאליהן הגיעו של ביהמ"ש לענייני משפחה וביהמ"ש המחוזי, ושהיו מבוססות על ממצאים עובדתיים.
החלטתו של רובישנטיין נחתמה בדברים רגישים ונכוחים. "אכן, הדרתה של המבקשת כמעט לחלוטין מן הצוואה קשה אנושית. ואולם, במתן צו קיום הצוואה נעשה לקיום רצונה של המנוחה כעולה מן הראיות, ואין לו לבית המשפט אלא מה שעיניו רואות", כתב.
ב"כ המבקשת: עו"ד ש' אלקון
ב"כ המשיב: לא צוין
עו"ד יחיאל פורת עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.