בפסק דין שהותר לפרסום לאחרונה נדחתה תביעה שהגיש אדם נגד כלתו לשעבר. האיש ואשתו סייעו לבנו ורעייתו (הנתבעת) לרכוש דירה והעבירו להם כמיליון שקל. לאחר פרידת בני הזוג טען הסב שהאישה אינה זכאית לחצי מהנכס, שכן העברת המתנה הותנתה בכך שהדירה תירשם על שם הזוג ושלושת ילדיהם (נכדיו). בית המשפט לא מצא בסיס לטענות והתרשם שמדובר בניסיון לפגוע בזכויות האישה.
בני הזוג הם הורים לשלושה ילדים. לפני הפרידה הם גרו בדירה שנרכשה במהלך שנת 2012, בסך של 1,600,000 שקל. לצורך הרכישה נטלו בני הזוג משכנתה בסך של כ-600,000 שקל ששולמה מחשבונם המשותף.
ביולי 2019 עזבה האישה את הדירה ופתחה בהליכים משפטיים נגד האיש. ב-2020 הם התגרשו. רוב המחלוקות ביניהם נפתרו בהסכמה אך נותרה מחלוקת בעניין דירת המגורים. סכסוך זה נדון במסגרת תביעה לאיזון משאבים ופירוק שיתוף שהגישה האישה נגד האיש.
לאחר הגשת התביעה לאיזון המשאבים הגיש אביו של האיש תביעה משלו נגד האישה. הוא טען שבספטמבר 2012 העביר לבנו 1,050,000 שקל במתנה לצורך רכישת דירה שתשמש את משפחתו. ואולם, לגרסתו המתנה הועברה בכפוף לכך שהזכויות בדירה יירשמו בסופו של דבר על שם בני הזוג וילדיהם, בחלקים שווים (20% כל אחד).
לדבריו, כשנחשף להליכים המשפטיים בין בני הזוג אגב פרידתם התברר לו שהאישה מתייחסת לדירה כשייכת רק לשניהם, תוך התעלמות מוחלטת מהתנאי שלפיו היא שייכת גם לילדים. לפיכך עתר התובע לאכיפת התנאי ולחילופין, להשבת סכום המתנה בתוספת שיעור עליית שווי הדירה מעת רכישתה. הבן הצטרף לטענות אביו.
האישה טענה מנגד שכל מטרת התביעה היא לסכל את פירוק השיתוף בדירה. לדבריה, חמיה לשעבר לא הוכיח שמדובר במתנה על תנאי. היא הדגישה שהצדדים לא חתמו על הסכם מתנה ושהיא מעולם לא הסכימה לתנאי כלשהו. כמו כן, הערת האזהרה על הדירה נרשמה לטובת בני הזוג בלבד, ושניהם נטלו משכנתה לצורך השלמת הסכום הנדרש לרכישת הדירה.
חזקת המתנה
השופטת מיכל סער מבית המשפט למשפחה בראשון לציון הזכירה את הפסיקה שלפיה כאשר עומדת להכרעה השאלה אם יש לסווג כספים שקיבלו בני זוג מהוריהם כמתנה או כהלוואה, נקודת המוצא היא שיש להחיל את ״חזקת המתנה״.
היא הוסיפה כי אין מניעה שהורים יתנו לבני זוג מתנה על תנאי. עם זאת, לפי הפסיקה יש לעשות זאת בצורה ברורה הניתנת לזיהוי. בהיעדר ראיות, אין מקום לטעון לקיומו של תנאי ואין ליצור חיוב שלא גובש מלכתחילה בעת מתן המתנה.
במקרה זה קבעה השופטת שהתובע לא הוכיח את טענתו כי נתן את הכספים בכפוף לתנאי שלפיו הדירה תירשם על שם הזוג וילדיהם. השופטת קיבלה את גרסת האישה שלפיה התנאי הנטען ׳נולד׳ עם הגשת התביעה נגד בעלה לשעבר ועל מנת לטרפד את פירוק השיתוף בדירה.
במסגרת הנימוקים להכרעה מנתה השופטת את העובדה שהצדדים לא חתמו על מסמך כלשהו המעגן את התנאי. כמו כן היא ציינה שהתנאי כלל לא הובהר לאישה ושהצדדים לא שוחחו עליו מעולם. היא הוסיפה שתשלום המשכנתה מהחשבון המשותף של הזוג תומך בטענת האישה כי הסתמכה על כך שהיא זכאית לחצי מהנכס.
השופטת סיכמה שגם אם התובע מעוניין לדאוג לזכויות נכדיו, לא ניתן לעשות זאת באמצעות פגיעה בזכויותיה של הנתבעת ובניגוד להסכמתה.
התובע חויב בהוצאות בסך 150,000 שקל.
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו״ד אהובה יששכר עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.