המוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים. בדרך כלל הוא מופיע ללא התראה מוקדמת, הוא לא דופק בדלת ושואל בנימוס אם אפשר להיכנס. כולם מעדיפים לא לדבר עליו, להדחיק את קיומו ולהתכחש לבואו. חלק אפילו חושבים שאם חלילה ידברו עליו יזמנו אותו לחייהם. אבל כידוע, Shit happens, ולא הכל בשליטתנו.
עריכה של ייפוי כוח מתמשך וצוואה נפוצה היום הרבה יותר מבעבר, גם בקרב צעירים. המודעות הציבורית עלתה וטראומת ה-7/10 חידדה את שבריריות החיים.
בייפוי כוח מתמשך אדם מחליט מראש מי יקבל את הכוח לדאוג ולטפל בו במצב בו הוא לא יוכל לדאוג לעצמו, מי יהיה אחראי על הטיפול הרפואי שיקבל בהתאם להוראותיו בייפוי הכוח, מי ינהל את כספו ומי ימלא אחר בקשותיו לניהול חייו השוטפים.
בצוואה לעומת זאת, עורך הצוואה קובע מה יהיה לאחר שיעבור לעולם הבא, כמו איך יחולק רכושו ומי ימונה כנאמן במידת הצורך.
כשאדם מקבל אבחנה של מחלה, מנגנון ההכחשה הטבעי לגבי סיום החיים מתפרק. האבחנה מביאה איתה את המוחשיות שבמוות וגורמת לרצון נחוש להסדיר את כל העניינים המשפטיים: ייפוי כוח מתמשך, הנחיות רפואיות מקדימות עם הוראות ברורות לגבי סיום החיים, צוואה מפורטת וכדומה.
ההתנהגות הדחיינית שכל כך אופיינית בטיפול בנושאים האלה, הופכת במצבי חולי לפעולות אקטיביות ורצון עז לטפל בכל הנושאים כדי "לסיים עם זה". לחפש עורך דין, להתייעץ מה כדאי לעשות, לחשוב על מה תכיל הצוואה, להחליט איזה טיפול רפואי לקבל ואיזה בשום אופן לא, ועוד הרבה שאלות.
יש הרבה שקט בלב כשיודעים שאפשר למות בשקט. הרבה אנשים מחפשים בנוסף להליך המשפטי ליווי הוליסטי של אדם בעל ידע מעולם הרפואה וכלים מעולם הטיפול והרוח. הם מבקשים לשאול שאלות, לעבד את האבחנה, להשלים איתה ולהתמסר למה שהעתיד יביא איתו. הם מעוניינים לצאת למסע שבמהלכו יגלו ויקבלו את העובדה שהמוות הוא חלק מהחיים, מה שיקל עליהם את הפרידה מהעולם כשזמנם יגיע.
לפעמים התהליך הוא אישי, ולפעמים מדובר בתהליך משפחתי שבו המשפחה מבקשת לקיים מפגש אחד או יותר של מעגל פרידה מאהוב ליבם שצפוי לעזוב בקרוב לעולם שכולו טוב. אנחנו מתחילים את המפגשים לרוב מההיבט המשפטי של נושא ייפוי הכוח המתמשך ובאופן טבעי יש הרבה שאלות ורגשות שעולים בעקבות הצורך לקבל החלטות קריטיות. יש אנשים המעוניינים במפגשים נוספים להתבוננות על החיים ועל המוות, בסופם הם מקבלים את זה שהמוות הוא חלק מהחיים והוא בלתי נמנע.
במהלך הליווי אנחנו מדברים על עקרון הארעיות. דבר המקל כל כך על השחרור והאחיזה שלנו בחיים האלה ועל תהליכי הפרידה מהיקרים לנו מכל.
אז מה אתם הייתם עושים אם היו מודיעים לכם שאתם צריכים להיפרד מהחיים?
- מורן חן הראל היא עורכת דין ומגשרת מוסמכת, בעלת הכשרה וידע בתחום הרפואי, ומטפלת רוחנית המלווה יחידים ומשפחות בזמן שהחיים הופכים להיות מורכבים.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.