השופטת הילה מלר-שלו דחתה לאחרונה תביעה שהגישו בני זוג נגד אשתו לשעבר של בנם. השניים דרשו ממנה להחזיר את הסכום שנתנו לה ולבנם ב-2015 לאחר זכייתם בדירת מחיר למשתכן בראש העין. התובעים טענו שמדובר היה בהלוואה אך השופטת השתכנעה כי הסכום הועבר כמתנה, בין היתר, על רקע התנהלות בנם של התובעים שהפסיד בבורסה את חסכונות הזוג הצעיר.
ב-2015 זכו בני הזוג במכרז מחיר למשתכן בראש העין מה שהקנה להם את האפשרות לרכוש דירה במחיר מוזל של 660,673 שקל. לצורך מימוש הזכייה הם נדרשו להון עצמי של 165,000 שקל, שלא היו בידם.
כדי לממש את רכישת הדירה העבירו הורי הבעל ואמה של האישה סכומים שונים לבני הזוג. הדירה נרשמה על שם שניהם בחלקים שווים.
זמן לא רב לאחר מכן יחסי השניים עלו על שרטון והם מנהלים הליכים בבית הדין הרבני. בתגובה להתפתחות זו דרשו הורי הבעל מהאישה להחזיר להם את הסכום שהעבירו, 131,000 שקל.
הם טענו כי הסיוע ברכישת הדירה ניתן כהלוואה וסוכם כי בני הזוג יפעלו להשבת הסכום בתשלומים לאחר שיקבלו את הדירה.
הם הוסיפו כי בשל לחץ הזמנים לא העלו בדעתם להחתים את בני הזוג על הסכם.
הנתבעת טענה מנגד כי הסיבה האמיתית להגשת התביעה על ידי ההורים היא שבנם הגיש נגדה תביעת גירושין וחויב לשלם לה כתובה בסך 540,000 שקל.
עוד היא הדגישה כי מעולם מעולם לא פנתה לתובעים בבקשה שיסייעו כספית לרכוש את הדירה והם לא פנו אליה או שוחחו איתה בנוגע למתן הלוואה.
הנתבעת ציינה כי לבני הזוג היה הון רב שכן בעלה עשה חיל בעבודתו, אך הוא הימר בבורסה ללא ידיעתה והפסיד חסכונות של 200,000 שקל.
דאגה יתרה
השופטת הילה מלר-שלו מבית המשפט למשפחה בפתח תקווה הבהירה כי בדרך כלל על מי שקיבל כספים במתנה להוכיח שהכוונה הייתה להעניק לו אותם ללא תמורה. ואולם, יחסים שבין הורים וילדיהם, גם בבגירותם, הוכרו בפסיקה ככאלה שיכולים לבסס את חזקת המתנה באופן שהופך את נטל ההוכחה ומצריך מההורים להראות שלא מדובר היה במתנה.
היא ציינה כי מחומר הראיות עלתה תמונה של מערכת יחסים קרובה של דאגה יתרה השוררת בין ההורים לבנם. יחסי קרבה מעין אלה התקיימו גם בין התובעים לנתבעת, כל עוד הייתה נשואה לבנם, והשניים אף גרו עם ילדיהם אצל התובעים כמה שנים. התובע העיד כי אהב את הנתבעת והתייחס אליה כמו בת. יחסים מעין אלה מקימים את חזקת המתנה, פסקה השופטת.
היא הוסיפה כי מהעדויות עלה שגם אם ההורים התכוונו לתת את הכסף כהלוואה, העובדה שמדובר בהלוואה לא הובאה לידיעת הנתבעת ודי בכך כדי לפטור אותה מהשבת הכספים. גם העובדה שלא נחתם הסכם הלוואה עומדת לחובת התובעים.
זאת ועוד, גרסת הנתבעת בדבר התנהלותו הכלכלית הבעייתית של בעלה ורצון הוריו לחפות על כך דרך הענקת הכספים לא נסתרה.
בנסיבות אלה דחתה השופטת את התביעה וחייבה את התובעים בהוצאות ושכ״ט עו״ד של 6,000 שקל.
שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד ורד נוף עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל