מסגרת תביעה לאיזון משאבים בית הדין הרבני בתל אביב דחה לאחרונה בקשה של אדם לקבל חצי מהכספים שהצטברו בחשבון הבנק הפרטי של גרושתו. בפסק הדין נקבע שהבעל חי במשך השנים על חשבון אשתו שכלכלה את המשפחה וכי הפרדת החשבונות נעשתה באופן מודע בשל חוסר רצונה של האישה לשאת בחובות הבעל.
בני הזוג נישאו ב-1976 ויש להם בן ובת בגירים. הם התגרשו במאי 2019. הבעל חויב בגט לאחר שבית הדין מצא שהוא קיים קשרים אינטימיים עם אישה בדואית. הצדדים מנהלים חשבונות נפרדים לחלוטין מעל 30 שנה.
הבעל תבע לקבל רכוש שקיבלה האישה בירושה מהוריה הכולל מספר דירות ומגרש. הוא טען בהקשר זה כי שיפץ את הדירות והתקין בהן מזגנים. עוד הוא דרש חצי מבית המגורים שרשום על שם שני הצדדים וכן חצי מהכספים והזכויות שבחשבון הבנק שלה.
לטענת הבעל הפרדת החשבונות הייתה משיקולי נוחות.
האישה טענה מנגד שההיפרדות הייתה משיקולים מהותיים. היא סיפרה שבשנת 1980 חזרו כל ההמחאות שנתנה למכולת ולגני הילדים. התברר שהבעל השקיע את כל הכספים שהיא הפקידה בניירות ערך שאיבדו את ערכן והחשבון נותרה ביתרת חובה. הוריה כיסו אז על החובות והיא פתחה חשבון בנק נפרד אליו העבירה את משכורתה.
היא הוסיפה שהבעל לא תרם לפרנסת הבית ואין כאן ״מאמץ משותף״ המהווה סיבה וזכות לשיתוף ואיזון זכויות. לדבריה, מאז ומתמיד בגד בה ולא פרנס מעולם אותה או את הילדים.
הבעל הכחיש את הטענות וטען שהפקיד מידי פעם כספים בחשבונה של האישה.
הפרדה מהותית
הדיינים הרב צבי בן יעקב, הרב יצחק הדאיה והרב משה בצרי ציינו שהאישה קיבלה בירושה מהוריה רכוש לא מבוטל. ואולם, נכסים אלה מוחרגים מאיזון המשאבים בהתאם לחוק יחסי ממון.
הם קבעו שטענות הבעל כי שיפץ את הדירות לא הוכחו ובכל מקרה, החלפת וונטה או הפנייה למתקין מזגנים לא נותנות לבעל ״אף לא גרגר אחד של זכות״ בדירות.
הדיינים התרשמו שהחשבונות הנפרדים נפתחו עקב התנהלות כושלת של הבעל בתחום הכלכלי. לדבריהם, ניכר כי האישה לא רצתה לשתף את הבעל בכספים שהיא מרוויחה, בפרט שלחשבונה הופקדו כספים רבים מדמי שכירות הדירות שקיבלה בירושה. ״לא היה בזה רק שיקולי נוחות אלא הפרדות רכושית מהותית״, כתבו.
הם הוסיפו כי ניכר מהעדויות כי במשך השנים האישה כלכלה את הבית והבעל חי בעיקר על חשבונה. פרוט כרטיסי האשראי של הבעל מראים שהוא לא נטל חלק שוויוני בכלכלת הבית ולא שילם על מזון, משכנתא, מים או חשמל.
עוד לדבריהם, ההתחשבנות לא טוען הבעל מהווה ראיה שלא היה בין הצדדים שותפות כלכלית אלא התנהלות של שני אנשים זרים החיים תחת קורת גג אחת – ״שותפים לדירה״.
לפיכך קבעו הדיינים כי כל הכספים שהצטברו בחשבונות שנפרדים של בני הזוג לא יאוזנו.
ביחס לדירת המגורים המשותפת קבעו הדיינים כי לבעל זכות לקבל את חלקו ועל האישה לשלם לו מחצית משווייה, סכום של 1,350,000 שקל. במקביל הם חייבו את הבעל בתשלום מלוא הכתובה, 440,000 שקל. בסך הכל תעביר האישה לבעל 910,000 שקל.
ב״כ האישה: אברהם אינדורסקי
ב״כ הבעל: עו"ד יוסי ויצמן
עו״ד מיכה ביסטריצקי עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל