המצב המשפטי
על המדוכה נמצאת, משכבר הימים, הצעת חוק מבורכת הידועה בשם "חוק הורים וילדיהם". זו הצעת חוק ממשלתית, פרי עבודה מאומצת של וועדת מומחים שכוננה עוד בשנת 2005 על ידי שרת המשפטים דאז, בראשות פרופ' דן שניט, במטרה ליישם בחוק הישראלי את האמנה הבינלאומית לזכויות הילד שאושררה בישראל עוד בשנת 1991. הצעת חוק זו לא קודמה בוועדות הכנסת ועל בסיסה אף הוגשו הצעות חוק פרטיות.
מטרת הצעות החוק, בראי האמנה לזכויות הילד, היא להעמיד את טובתם של ילדים במרכז ולבודד אותם מהסכסוך המתנהל בין הוריהם המתגרשים, מתוך ההבנה כי חובה היא שילדים יוכלו, ככל הניתן, להימצא בקשר מתמיד עם זוג הוריהם. ילדים אינם מתגרשים מהוריהם, הם קורבן לאי ההתאמה בין ההורים ולמאבקי הכוח המתקיימים , תדיר, בהליך הגירושין.
הצעות החוק הממשלתית והפרטיות לא קודמו בשל התנגדותם של ארגוני הנשים לוותר על מה שמכונה בחוק "הכשרות המשפטית" המיושן "חזקת הגיל הרך" שבוטלה בהצעת החוק של וועדת שניט. החזקה קובעת כי בהעדר הסכמה אחרת בין הורים יימצאו ילדים עד גיל 6 אצל אמם בהתחשב בגילם הרך.
בין גברים לנשים
הפשרה המוצעת איננה באה להבטיח את טובתם של הילדים, שאותה יש להבטיח תמיד ובכל עת. לא כל הורה, גבר או אישה, הוא הורה חיובי. ישנם בשוליים הורים, גברים ונשים כאחד, שההורות היא מהם והלאה. חובתה של מערכת המשפט ועזריה לבדוק, במידת הצורך, את הכשרות ההורית. אי מתן תשומת לב ראויה עלולה להוביל, בין היתר, לרצח תינוקות בידי הוריהם, בידי אם הסובלת מדיכאון שלאחר לידה, או בידי אב אכול רגשות נקם.
אין עוררין כי קיים הבדל ביולוגי מהותי בין גברים לנשים. הורמונים שונים מגדירים את תפקידינו הביולוגים להבטחת הקיום האנושי. בצו הטבע אין המין האחד יכול לממש פריון ללא משנהו. ואולם, לא ניתן להתעלם מהשינוי האבולוציוני המתהווה לנגד עינינו. אם בחברה הפטריארכלית על פני הדורות היה הגבר הצד, ולימים המפרנס, והאישה יושבת הבית. כיום נוטלות על עצמן נשים יותר ויותר תפקידים שהוגדרו כגבריים ושואפות לעצמאות, גם כלכלית, ואילו גברים מתכנסים אל הבית פנימה. בדור ההורים של ימינו גברים מיטיבים להלך עם ילדיהם הפעוטים ונוטלים על עצמם את כל אותן מטלות שהוגדרו בעבר כנחלתן של הנשים.
הורות בת ימינו
חלוקת התפקידים הדיכוטומית בתא המשפחתי כבר אינה שולטת בכיפה. פרט להנקה אין מטלה הורית שאב אינו מסוגל להעניק לילדיו ולבצע בעבורם.
פעוט שהורגל לנוכחות האב בחייו אינו מסוגל להבין את היעלמותו הפתאומית, אגב אקט הגירושין שבין הוריו. מבחינתו הוא נינטש על ידי אביו, מעשה שהוא בלתי נסלח מנקודת ראותו. בל נזלזל בחושיהם המפותחים של ילודים הרבה לפני פיתוחה של השפה בפיהם, זהו המשאב שאיתו הפציעו לעולם. הספרות הפסיכולוגית בת ימינו מכירה בחשיבות שבנוכחות של זוג ההורים להתפתחותם הנפשית המיטבית של הילדים.
מה יעשו הורים מתגרשים שלהם מספר ילדים, האחד שטרם מלאו לו שנתיים והאחרים שכבר חצו את הרוביקון המלכותי הזה? האם יפצלו הורים בין ילדיהם? כיצד יחוש למשל תינוק בן שנה, שעה שאחיו נמצאים בביקור אצל אביו והוא נותר בדד אצל אמו?
פיצול הילדים בין הורים אינו משרת לא את אלה שטרם מלאו להם שנתיים ולא את אחיהם שבגרו, אלה גם אלה ירגישו נענשים מחמת הפרדה מלאכותית זו.
המסקנה המתחייבת
ההתפתחות האבולוציונית בת ימינו הביאה לטשטוש של הזהות המינית בכל הנוגע לאחריות ההורית ולמידת המחויבות של הורים כלפי ילדיהם הפעוטים. החיץ המלאכותי המוצע של גיל שנתיים ייצור בלבול בנפשם של פעוטות ואחיהם ואינו לטובתם. ראוי לאמץ את מסקנותיה של ועדת המומחים בראשות פרופ' שניט ולקדם את חקיקת החוק המוצע כלשונו, מבלי לחפש פשרות שמטרתן להיטיב עם מגדר על חשבונם של הילדים. חלוקת הנטל בכל תא משפחתי צריכה להיגזר פרטנית בהתאם ליכולתו של כל הורה להשקיע בגידול ילדיו.
* עו"ד דיינה הר-אבן עוסקת בדיני משפחה ומגשרת