בית המשפט המחוזי קיבל לאחרונה ערעור שהגישו שתי אחיות על פסק דין של בית המשפט למשפחה שדחה תביעה כספית שהגישו נגד אביהן. בתביעה הן טענו שהאב לא קיים את התחייבויותיו בהסכם הגירושין לדאוג להן מבחינה כלכלית כפי שעשה ביחס לאחיותיהן הגדולות. בית המשפט המחוזי פסק כי על האב לפצות את הבנות על כך שגרם להן לעזוב את הבית וכן לממן להן את לימודי התואר הראשון. 

ההורים נישאו באוגוסט 1978 ונולדו להן ארבע בנות, בהן התאומות, ילידות 1995.

ב-2015 הם התגרשו וחתמו על הסכם שקיבל תוקף של בית הדין הרבני בחיפה. במועד הגירושין הילדות הגדולות כבר גרו מחוץ לבית והתאומות היו כבנות 20 במהלך שירותן הצבאי. 

בתביעה שהגישו נגד האב טענו התאומות כי הוא הונה את אמן בזמן החתימה על ההסכם כשהתחייב לדאוג ולהבטיח להן רמת חיים זהה לזו שזכו לה אחיותיהן הגדולות, הכל על מנת לקבל גט. אך לאחר קבלת הגט הוא מירר את חייהן, התנהג כלפיהן באלימות מילולית, הוציאו אותן מביתן כשהן חסרות כל, נעל ארונות בבית ומנע מהן גישה לחפציהן האישיים ואף הפיץ עליהן שקרים. 

הן סיפרו כי לאחר הגירושין הן היו שבות מהצבא לסופי שבוע לבית ללא אוכל והאב בקושי היה מחליף איתן מילה. בשלב מסוים הוא גם החליף את המנעולים והן יכלו להיכנס רק בתיאום מראש  והוא אף אסר עליהן להסתובב בכל חדרי הבית. 

האב טען מנגד שהאחיות אינן צד להסכם הגירושין ואינן יכולות לתבוע מכוחו. בכל מקרה לטענתו, בנותיו כבר בגירות ויכולות לעבוד לפרנסתן והוא לא מחויב לתמוך בהן כלכלית. 

בית המשפט למשפחה בקריות דחה את התביעה לאחר שקבע בין היתר כי התחייבות האב להמשיך לדאוג לצרכי הבנות הייתה הצהרת כוונות כללית. עוד נקבע כי אין מקור חוקי לחייב הורה לדאוג לילדיו מעבר לתקופת השירות בצה״ל. 

האחיות לא השלימו עם התוצאה והגישו ערעור. 

חוסר תום לב

השופט סארי ג׳יוסי מבית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את הערעור חלקית. השופט הבהיר שעל פי ההסכם האב התחייב להעניק לאחיות זכות מגורים בבית כל עוד ירצו בכך או עד שיתחתנו תוך תמיכה כלכלית שלו בכל צרכיהן השוטפים. מדובר בחוזה לטובת צד שלישי המעניק לאחיות זכות תביעה. מחויבות זו מתקיימת עד יוני 2017, עת מכר האב את הבית. 

השופט קבע שהאב הפר את ההתחייבות ועליו לפצות את בנותיו. לדבריו, מחומר הראיות עולה שבתקופת המגורים בבית האב צמצם את מרחב המחייה של הבנות ואפשר להן לשהות בעיקר בחדרן או במילותיו ״כמו שחיה לא עולה למעלה אז שלא ירדו למטה״, כך שהוא היה הגורם לעזיבתן. 

עוד הבהיר השופט כי חיוב אדם לפרנס את ילדיו מדין צדקה הוא ללא הגבלת גיל ועל האב לעמוד בהתחייבותו לדאוג כלכלית לבנות כפי שהיו רגילות וכפי שקיבלו אחיותיהן הגדולות.

בסופו של דבר חויב האב להעביר לכל אחת מהבנות 34,500 שקל בגין הפרת החובה לדאוג להן לקורת גג. בנוסף הוא חויב לשאת בתשלום שכר הלימוד ככל שילמדו תואר ראשון, בסך של 30,594 שקל לכל אחת מהן, וכן בדמי מחיה לתקופת הלימודים בסך של 18,000 שקל. 

האב חויב בהוצאות בסך 10,000 שקל. 

השופטים עפרה ורבנר ואברהים בולוס הצטרפו לפסק הדין.  

ב״כ המערערות: עו"ד א' אמר, עו"ד א' רונן

ב״כ המשיב: עו"ד ח' רופא

עו״ד חיה לזר נוטקין עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל