ביה"ד הרבני באשקלון אמנם הסכים לדון בטענות חדשות של הבעל, אולם בסופו של דבר התוצאה נותרה על כנה.
הצדדים התגרשו בעבר וביה"ד קבע בפסק דין שהבעל חייב לשלם לאשתו את כתובתה. בהחלטה נוספת שניתנה לאחר דיונים רבים בסוגיית הכתובה ובעניין חלוקת הרכוש, ביה"ד קבע שיש להעביר את זכויות הבעל בדירה הרשומה על שם שני הצדדים לבעלות האישה בלבד.
יש לציין כי חלקו של הבעל בדירה לא הספיק בכדי למלא את כל חיובו בסכום הכתובה, אולם האישה הסתפקה בתביעה זו ולא עמדה על זכויותיה במלואן. עוד נציין כי כיום האישה נשואה בשנית.
עתירה לביה"ד הגדול ולאחר מכן עתירה לבג"ץ נדחו שתיהן.
לאחרונה עתר הבעל-לשעבר לביה"ד פעם נוספת, בטענה שיש לו ראיות חדשות המצדיקות את ביטול פסק הדין הקודם, ושלילת זכותה של האישה לכתובה – שבפועל התבטאה כאמור בכך שהפסיד חצי דירה.
האיש – התובע בהליך – טען שיש לו עדות המוכיחה שלאישה היה קשר של ממש עם גבר זר בעודה נשואה, קשר שבגינו היא אמורה להפסיד את זכאותה לכתובה.
שלושת הדיינים – הרב ישי בוכריס, הרב שמעון לביא והרב דניאל כ"ץ – הדגישו שהם אינם מתייחסים לטענות שכבר נדונו, שהרי הם אינם ערכאת ערעור של ההרכב הקודם שהכריע ביחסי הצדדים, ובוודאי מהווים כתובת לערעור על פסקי דין של ביה"ד הרבני הגדול ובג"ץ. הדיון התמקד אך ורק בראיות החדשות שלא נדונו בעבר.
"העד צד לעניין"
ה"ראיות החדשות" שהציג התובע הגיעו מפיו של עד אחד, שהעיד לאורך שני דיונים. העד סיפר על "שמועות" ביישוב שלפיהן האישה הייתה מוכנה ומזומנה לקשר רומנטי עוד כשהייתה נשואה. בנוסף הוא סיפר שראה את בעלה הנוכחי מתגפף ומנשק את האישה בחצר ביתה עוד כשהייתה נשואה לתובע.
האם עדות זו שינתה את פסיקתו הקודמת של ביה"ד? התשובה היא לא. הדיינים דחו את תביעה וקבעו כי לא הוכח שהאישה עשתה מעשים שבגינם יש לשלול את זכותה לכתובה.
ראשית, הדיינים הזכירו שדרישת ההלכה להוכיח דבר שכזה על שני עדים. בנוסף, הדיינים הבהירו כי שמועות זה לא מספיק, וכן מצאו סתירות בדברי העד.
בהקשר זה הם ציינו כי "היה נראה כאילו העד צד לעניין. במהלך עדותו אמר בתחילה, שהאמת היא נר לרגליו והוא אינו יודע בדיוק מה התועלת בעדותו, ועניין חיוב הכתובה לא ידוע לו, אלא שבהמשך עדותו סתר את דבריו והתברר שהוא יודע היטב למה הוא מופיע, וההסבר שנתן לסתירה זו אינו מניח את הדעת".
יתרה מכך, הדיינים קבעו שאפילו אם עדות העד הייתה מתקבלת לחלוטין והייתה מושמעת מפי שני עדים, אין בה ראייה שהאישה עשתה מעשים השוללים ממנה את את כתובתה, כגון התייחדות עם גבר זר או "מעשי כיעור" שלפיה חלק מפוסקי ההלכה מצדיקים שלילת כתובה.
בסיכומו של דבר, הדיינים קבעו כי "פסק הדין שניתן בעבר – בעינו עומד".
מטעם הבעל נמסר שיוגש ערעור על פסק הדין.
ב"כ הנתבעת: לא צוין
עו"ד ניר ויינרמן עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.