שיחת טלפון עם מאהבת נחשבת לבגידה? תלוי את מי שואלים: בית הדין הגדול בירושלים קיבל לאחרונה ערעור שהגיש גבר על החלטה האוכפת הסכם בינו לבין אשתו, לפיו ביתם יעבור לבעלותה עקב בגידה מצדו. הרבנים שלמה שפירא, ציון לוז-אילוז ומאיר פרימן קבעו פה אחד שאין אינדיקציה לבגידה מצד הבעל בתקופה שקדמה לתביעת הגירושים, כאשר שיחת טלפון עם המאהבת לא מוכיחה שהפר את ההסכם.

הצדדים היו נשואים, אך בשלב מסוים יחסיהם התערערו ובשלהי 2019 הם חתמו על הסכם "שלום בית ולחלופין גירושים". בהסכם נקבע שאם הבעל יפר את התחייבותו שלא לרעות בשדות זרים, תוכל אשתו לתבוע גירושים והדירה תעבור לבעלותה הבלעדית.

כעבור חודשיים בלבד, ב-5 בינואר 2020, הגיש הבעל תביעת גירושים לבית הדין הרבני. בין לבין התברר שעוד באותו היום הוא שהה בבית המאהבת שלו, כאשר שלושה ימים קודם לכן, ב-2 לחודש, נודע שהוא שוחח עימה בטלפון. בית הדין האזורי שהבעל הפר את ההסכם, ולכן חלקו בדירת המגורים יעבור לאשתו. מכאן הערעור שהוגש לבית הדין הגדול.

לטענת הבעל הוא לא הפר את ההסכם והייתה זו דווקא אשתו שהפרה אותו, משלא רצתה שלום בית. יתרה מכך, ה"הפרה" המוכחת הראשונה בוצעה על-ידו רק ב-5 בינואר, כלומר אחרי שהגיש את תביעת הגירושים וגילה רצונו להיפרד מרעייתו, באופן שאין להחשיבה כלל כהפרה.

בתוך כך טען הבעל שההסכם חסר תוקף משפטי, מאחר שנעשה בזמן שלא היה מיוצג על-ידי עורך דין, ולא היה מודע למהות ההתחייבות שלו.

לא קבעו איך "הדירה תעבור"

הרב שפירא, שכתב את פסק הדין, קיבל את שתי טענות הבעל: הן שלא הוכח כי הפר את ההסכם, והן שכלל לא ברור האם הוא מחויב על-פיו לוותר על חלקו בדירה במקרה של בגידה.

בסוגייה הראשונה קבע הדיין שאכן, כטענת הבעל, הבגידה המוכחת בוצעה רק ביום הגשת תביעת הגירושים, כך שאין להחשיבה כהפרה. "באותו שלב כבר הגיש האיש תביעת גירושין ואין לומר כי הוא מפר את הסכם שלום הבית ורועה בשדות זרים", כתב.

הדיין אמנם לא התעלם משיחת הטלפון בין הבעל למאהבת, שקדמה בשלושה ימים להגשת תביעת הגירושים, אלא שלעמדתו לא ניתן להגדיר את השיחה כ"רעייה בשדות זרים" המצדיקה לאכוף את ההסכם ולהעביר את חלקו של הבעל בדירה לאשתו.

בנקודה זו עבר הדיין לדון בסוגייה השנייה שהציף הבעל, תוך שהסכים עימו כי "מבחינה הלכתית נראה שישנם ספקות לגבי תוקפו של ההסכם". בעניין זה הוא הפנה ללשון ההסכם שלפיה הדירה "תעבור" לבעלות האישה, אם בעלה יבגוד.

מסקנת הדיין הייתה שהמונח "תעבור" אינו ברור, ואי אפשר להסיק ממנו שהבעל התחייב לתת לאשתו במתנה את חלקו בנכס. "לשון 'תעבור' אינה ברורה, שלא נאמר כלל שהוא חייב להעביר, אלא שהדירה תעבור", כתב.

בהסכמת חבריו לכס השיפוט, קיבל הדיין את הערעור וביטל את העברת חלקו של הבעל בדירה לאשתו. לצד זאת הוא הדגיש שבשל מעשיו הפסולים יש לשקול לחייבו בפיצויים לאישה ואף בתשלום הכתובה, תוך שהחזיר את התיק לבית הדין האזורי לבירור והכרעה בעניין.

עו"ד אפרת חורי הרוש (צילום: מתן חורי)
עו"ד אפרת חורי הרוש | צילום: מתן חורי

  • ב"כ המערער: עו"ד ליאורה אוחנה
  • ב"כ המשיבה: עו"ד אודליה חן

עו"ד אפרת חורי הרוש עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.