השופט רן ארנון קיבל לאחרונה תביעת נזיקין שהגישה אישה נגד בעלה לשעבר. הוא קבע כי האלימות הפיזית והנפשית שספגה במהלך שנות הנישואים הארוכות הותירה אותה עם נזק נפשי. השופט דחה את עדויות קרובי משפחה מצד הבעל שהעידו כי חיי הנישואים היו תקינים. "לכולנו יש חיים ציבוריים, חיים פרטיים וחיים סודיים", ציטט השופט את גבריאל גרסיה מרקס.

בני הזוג נישאו ב-1981 ולהם שלושה ילדים בגירים. הם התגרשו ב-2017. באותה שנה הוגש נגד הבעל כתב אישום בגין תקיפת האישה, והוא הודה במסגרת הסדר טיעון והורשע. 

בתביעה תיארה האישה מסכת התעללות והתעמרות שנמשכה למעלה מ-30 שנה. היא הגדירה את תביעתה כמעין הגשת חשבון על שנים ארוכות בהן סבלה מהנתבע מאלימות על כל רבדיה וגווניה.

התובעת טענה כי לאורך שנות הנישואין סבלה מאלימות פיזית, נפשית ומינית מצד בעלה לשעבר, הנתבע. לדבריה, יחסו אליה השתנה דרמטית לאחר לידת ביתם הבכורה, אז החלו גילויי אלימות מילולית ופיזית, השפלות ומכות ובידודה ממשפחתה. בנוסף, הנתבע החל נוהג בה כבשפחת מין לטענתה, תוך שהוא מחייב אותה בקיום יחסי מין עמו, וכשסירבה הגיב כלפיה באלימות קשה לרבות מעשי אינוס.

כך למשל, היא תיארה מקרה בו היא שכבה במיטה לאחר פריצת דיסק כשהיא סובלת מכאבי תופת והנתבע אילץ אותה לקיים עמו יחסי מין. במקרה אחר, היא נזקקה לתפרים במצח לאחר שתקף אותה, ונאלצה לשקר לצוות הרפואי ולדווח כי נפלה. 

הנתבע טען מנגד כי התביעה היא עלילה שרקמה התובעת עם אחיותיה, במטרה להוציא אותו מבית המגורים ולהביא למאסרו והשתלטות על רכושו. לדבריו, התובעת מגוללת אירועים שלא היו ולא נבראו, כל זה במטרה להשיג מה שלא הצליחה להשיג בתביעה לאיזון משאבים. 

במו עיניהם

השופט רן ארנון מבית המשפט למשפחה בקריית שמונה כתב כי עדות התובעת הייתה קוהרנטית, ותאמה גם עדויות אחרות, כולל של ילדיהם של הצדדים.

ביחס לעדויות הילדים כתב השופט: "עדויות אלה עדיפות בעיני על פני עדויות של מי שהיה מחוץ לבית ולמעשה התרשמותו היא התרשמות מחיים של בני זוג בעת שהם בציבור וחשופים לעיני כל" והוסיף כי "בענין זה כתב גבריאל גרסיה מרקס כי "לכולנו יש חיים ציבוריים, חיים פרטיים וחיים סודיים". 

הוא ציין שהתובעת לא ניסתה לצייר תמונה "שחורה משחור" של התעללות יומיומית ובלתי פוסקת, אלא העידה בכנות כי היו ימים טובים אבל היו גם ימים אחרים והימים האחרים, בהם סבלה מנחת זרועו של הנתבע כמו גם מאלימות מילולית ונפשית, היו הימים שנחרטו בזכרונה והם, כפי שהצטייר מהעדות, לא היו ימים בודדים או אפיזודות חולפות.

"הוכח כי האלימות, על כל גווניה, הייתה מנת חלקה של התובעת לאורך כל שנות הנישואין", כתב.

השופט הוסיף כי מומחה שמונה מטעם בית המשפט קבע שהתובעת סובלת מתסמיני פוסט טראומה והעמיד את נכותה הנפשית של התובעת על 40%. המומחה קבע עוד כי לפי הערכתו המקצועית הסבל הנפשי של התובעת נגרם כתוצאה משנים רבות של התעללות והתעמרות פיזית ונפשית מצד בעלה לשעבר.

מכיוון שלא הוכחה פגיעה בשכר בגין הנכות הנפשית, הפיצוי נפסק על כאב וסבל והוצאות רפואיות, בסך של 160,000 שקל.

עוד חויב הנתבע בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.

ב"כ התובעת: עו"ד סמדר וינברג

ב"כ הנתבע: עו"ד האני ברבארה

עו"ד שירלי גלילי עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.