דרמה בבית המשפט למשפחה בתל אביב: אברך שהתגרש מאשתו זכה בחצי מדירת מגוריהם, הרשומה על שמה בלבד. בניסיונה לחמוק מרוע הגזרה סיפרה האישה שהדירה נקנתה בסיוע אימה ושבעלה לשעבר לא תרם מאומה לשם רכישתה. השופטת תמר סנונית פורר לא שוכנעה מטיעוניה וקיבלה את עתירת הבעל לקבלת 50% מהנכס.

בין בני הזוג שהתחתנו במאי 2002 הייתה הסכמה שהבעל ילמד תורה והאישה תעבוד. במהלך נישואיהם הם הביאו לעולם ארבעה ילדים. בשלב מסוים עברה המשפחה להתגורר בדירה נשוא התביעה בשכירות. ב-2011 היא נקנתה ונרשמה על שם האישה בלבד. בשלהי 2018 הם נפרדו ובהמשך התגרשו רשמית.

בתביעה שהגיש הבעל לבית המשפט במאי 2019 הוא עתר לקבל חצי מהדירה. לשיטתו, חרף רישומה החד צדדי בטאבו, בפועל מדובר בדירה משותפת שנרכשה בכסף של שני הצדדים. הבעל הדגיש כי לאור העובדה שהוא וגרושתו לא ערכו הסכם ממון המחריג את הדירה ממסת נכסיהם המשותפים, ממילא יש לראותה כמשותפת.

לעומתו טענה האישה כי הדירה נרכשה בסיוע של אמא שלה, שהתנתה את עזרתה בכך שהנכס יירשם על-שם בתה בלבד. לגרסת האישה, היה ברור לצדדים שהדירה היא שלה בלבד והתובע אף חתם על מסמך ויתור ביחס אליה.

בתוך כך האישה הכחישה את טענת התובע כי השתתף ברכישת הדירה. לדבריה הוא לא תרם לכלכלת המשפחה ואף נהג לצרוך סמים באופן שאילץ אותה להיעזר בתרומות ובסיוע ממשפחתה.

העלימה פרטים מהותיים

השופטת סנונית פורר התקשתה לקבל את גרסת האישה, שלא הייתה עקבית והותירה חלל גדול ביחס לפרטים מהותיים הנוגעים לעסקת רכישת הדירה.

כך למשל, האישה לא ידעה להעיד מי בדיוק רכש עבורה את הדירה – שני הוריה או אמה בלבד. בנוסף, על מנת לתמוך בגרסתה היא הציגה פתק שלכאורה כתב רב בשנה בה נרכשה הדירה (2011) ובו צוין כי "האישה ובעלה פרודים כשנה ופער ותהום ביניהם כך שאין שום קשר ביניהם". אולם היא לא זימנה את הרב לעדות. 

האישה גם לא זימנה עדים מרכזיים נוספים – כמו בני משפחתה שלטענתה סייעו לה, עורך הדין שייצג אותה ברכישה או מוכרת הדירה – באופן שמחליש את גרסתה.

תעלומה נוספת עלתה בסוגיית גובה החזרי המשכנתה שנלקחה לרכישת הדירה, בסך 3,300 שקל בחודש. השופטת כתבה שהאישה לא הסבירה כיצד על משכורת של 5,000 שקל בחודש קיבלה משכנתה עם תשלום חודשי בגובה שני שליש ממשכורתה.

"המסמכים הקשורים לרכישת הדירה מצויים אצל הנתבעת והיא יכולה הייתה בקלות ובפשטות להביאם ולתת חיזוק משמעותי לטענותיה. העובדה כי היא נמנעה מלצרף את הסכם הרכישה ואת מסמכי המשכנתה", כך השופטת, "מחזקת את גרסת התובע והותירה רושם בלתי אמין".

בתוך כך קבעה השופטת שאין למסמך הוויתור עליו חתם הגרוש תוקף של הסכם ממון ולכן הוא לא מסייע לאישה.

השופטת אף דחתה את ניסיון האישה לקטלג את בעלה לשעבר כפרזיט שלא סייע לכלכלת המשפחה. לדבריה הוא עזר בהתאם ליכולותיו המצומצמות, כאשר בהתחשב בתקופת הנישואים הארוכה (18 שנים) ומשך המגורים בדירה זו (8 שנים) תחת אווירה כללית של שיתוף – יש להכיר בו כבעלים של חצי מהדירה.

  • ב"כ התובע: עו"ד לנטון
  • ב"כ הנתבעת: עו"ד לימור (סיוע משפטי)

עו"ד מיכאל בן לולו עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.