השופטת מאיה לוי מבית המשפט למשפחה בקריות פסקה לאחרונה כי אב ישלם מזונות בסך 4,500 שקל לאם עבור שלושת ילדיהם הקטינים, חרף קיומם של זמני שהות שווים. השופטת התרשמה מפערי הכנסה גבוהים בין הצדדים וציינה כי בעוד האם נמצאת ביתרת חובה תמידית, האב העביר בשנה שעברה מאות אלפי שקלים לחסכון.
בני הזוג נישאו ב-2007. הם נפרדו ב-2021 והתגרשו רשמית בתחילת 2023. יש להם שלושה ילדים קטינים, בני 7, 13 ו-16. זמני השהות בין הצדדים שווים והם מקיימים בפועל אחריות הורית משותפת.
בהחלטה מאוקטובר 2022 נקבע כי האב יגור ביחידת דיור שאותה הוא שוכר והאם תמשיך לגור בינתיים בבית הצדדים, שיועמד למכירה. הבית אכן נמכר ושני ההורים גרים כעת בשכירות.
לעניין קביעת המזונות הבהירה השופטת מאיה לוי שהלכת בע״מ 919/15 קבעה כי החלוקה בין ההורים ביחס לקטינים בגילאי 6-15 וכן 15-18 תהיה יחסית בהתאם ליכולותיהם הכלכליות, מכלל המקורות העומדים לרשותם, חלוקת זמני השהות בפועל וכן בשקלול נסיבותיו הייחודיות של המקרה. לפיכך, יש לערוך איזון ראוי בין רמת ההשתכרות של הצדדים והותרת משאבים מספיקים למחייתו של כל הורה, לצד שמירה על עיקרון העל של סיפוק מלוא צורכי הקטינים בצורה אופטימלית.
פריפריה אמידה
השופטת לוי ציינה שהפסיקה כיום נוטה להעריך צרכי קטין מינימליים המתגורר בשני בתים בשיעורים שבין 2,250-2,500 שקל לחודש לפחות, ללא רכיב המדור. בהתאם לפסיקה החדשה, צורכיהם של קטינים המחלקים את זמנם באופן שוויוני או כמעט שוויוני בין שני בתים, גבוה יותר מצרכי קטינים שהוריהם אינם מקיימים זמני שהות שוויוניים והם שוהים במרבית הזמן בבית עיקרי אחד, אצל הורה מרכז שנושא במרבית הוצאותיהם.
פסיקה עדכנית נוספת קובעת כי קיים שוני בין ההוצאה הממוצעת באזור המרכז לזו בפריפריה. עם זאת, קיימים יישובים חזקים ואמידים באזורי פריפריה לעומת יישובים בעלי חתך סוציו אקונומי נמוך באזור המרכז. במקרה זה, היישוב בו גרו הצדדים משתייך למועצה אזורית שתושביה, ככלל, נמנים עם בעלי מעמד סוציו אקונומי איתן.
בנסיבות אלה העריכה השופטת את צורכי כל אחד מהקטינים על סך של 2,100 שקל, ואת הצרכים של שלושתם בסך של 6,300 שקל. השופטת אמדה את עלות המדור של כל אחד מהצדדים בסך של 3,000 שקל. את הוצאות המדור היא קבעה על סך של 1,200 שקל. כך, חלקם של הקטינים בהוצאות המדור (50%) אצל כל אחד מהצדדים עומד על 2,100 שקל, ובשני הבתים – 4,200 שקל. השופטת קבעה שלנוכח שיעור ההכנסה שלו, על האיש לשאת ב-79% מהסכום, סך של 3,318 שקל.
ממוצע השכר של האב לצורך המזונות הועמד על סך של 25,000 שקל ובצירוף סכומים שמקבל מביטוח לאומי, 32,240 שקל. השופטת הדגישה שהאב בעל איתנות כלכלית גבוהה מזו של האם. בשנת 2023 הוא אף העביר 380,000 שקל לחיסכון ועדיין נותר ביתרת זכות גבוהה. האם לעומתו נמצאת לרוב ביתרת חובה. יחסי ההכנסות הם בשיעור של 79%-21% לטובת האיש, כתבה השופטת.
לאחר חישוב הצרכים תלויי השהות לעומת הצרכים שאינם תלויי שהות, ובשקלול הוצאות המדור, חייבה השופטת את האב במזונות בסך 1,500 שקל לכל קטין. עוד היא קבעה שהצדדים יישאו בחלקים לא שווים בהוצאות החינוך והרפואיות החריגות, ביחס של 65% האב – 35% האם.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב״כ התובעת: עו"ד חיים דרש
- ב״כ הנתבע: עו"ד טלי רונן
עו״ד אברהם (בומה) ברחד עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.