בינואר 2017 התגרשו בני זוג לאחר 22 שנות נישואים. בתביעה שהגישה האישה לאחר מכן היא סיפרה שבעלה בגד בה במהלך נישואיהם ודרשה כתובה של מעל 5 מיליון שקל. בית הדין הרבני בחיפה סקר את הגישות ההלכתיות השונות בנושא ופסק לטובתה 240,000 שקל בלבד.
הצדדים התחתנו ב-1995 והביאו לעולם 3 ילדים. בשנים האחרונות עלו יחסיהם על שרטון ולפני כשנה הם התגרשו. האישה הגישה תביעה נגד בעלה לשעבר ודרשה שישלם לה את הכתובה שבה התחייב בסך 5,555,000 שקל.
היא סיפרה שבמהלך הנישואין סבלה מיחס מזלזל ומתנשא ממנו ובסוף מערכת היחסים הוא אף אמר לה שהיא ״דוחה אותו״. היא הוסיפה שבעבר חשפה שהוא ניהל רומן עם אחת העובדות שלו ואף תכנן לטוס עמה לחו״ל במהלך 2015. עוד לדבריה, בחמש השנים האחרונות לקשר הוא נמנע מיחסי אישות עמה והעדיף לבלות עם חבריו.
הבעל הכחיש את הדברים וביקש לשקם את הנישואין. הוא הוסיף שהאישה היא שנמנעה לאורך השנים מלקיים עמו יחסי אישות.
״לכבוד הכלה״
הרבנים אברהם מאיר שלוש, שמואל אברהם חזן ורפאל זאב גלב מבית הדין הרבני בחיפה התרשמו שבקשת הבעל לשיקום הנישואין לא הייתה כנה ושיש בסיס לטענות האישה כי בגד בה ומנע חיי אישות ביניהם. בנסיבות אלה קבע הדיינים שהאישה זכאית עקרונית לכתובתה.
הרבנים הבהירו כי אמנם רבי עקיבא במשנה כתב שיש לקיים את התחייבות הכתובה אפילו אם החתן יצטרך למכור שער ראשו למזונותיו אך הפוסקים לא הלכו לפי גישה זו. לדבריהם, ההלכה מבחינה בין התחייבות סבירה בכתובה, שהחתן ידע והסכים לה, לבין התחייבות גבוהה שאין ביכולתו לעמוד בה כלל. ברוב המקרים נפסק שכשמדובר בהתחייבות מוגזמת היא אינה מחייבת.
הרבנים הוסיפו כי יש דעה שלפיה גם כתובה בסכום גבוה ומופרז עשויה לבוא לידי מימוש אם החתן צבר במהלך החיים את הסכום שהתחייב בו. מנגד, היו שסברו שאם נכתב סכום מוגזם בכתובה מניחים שהחתן לא התכוון להתחייב בו וגובים ממנו לפי ״מנהג המדינה״. הם ציינו שישנה הנחה שלפיה סכום הגבוה מ-120,000 שקל נחשב ״כתובה מוגזמת״ וכי בתווך נמצאת גישת ביניים שלפיה גובה החיוב מסור לשיקול דעת בית הדין.
בסיכומו של דבר החליטו הדיינים לחייב את הבעל ב-240,000 שקל בגין הכתובה. הם קבעו שמסכום זה יש לקזז 20,911 שקל שנפסקו לטובת האישה בבית המשפט למשפחה במסגרת איזון הנכסים.
ב״כ התובעת: עו"ד משפחה איילת כהן
ב״כ הנתבע: עו"ד אברהם פרץ
עו"ד מיה רשל ארבל עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין