ב-2004 חתם בעל דירה ברמת גן על תצהיר בו העניק לנינה שלו חצי מהדירה במתנה. הנינה לא ידעה על כך ורק ב-2013 גילתה זאת ותבעה מסבתה החזר על שכר הדירה שקיבלה כל השנים. בתגובה תבעה הסבתא להצהיר שהדירה שלה וטענה שאביה חזר בו מהמתנה. התביעה נדחתה וגם ערעור שהגישה הסבתא נדחה לאחרונה.
במסגרת תצהיר המתנה העביר הסבא רבא חצי מהדירה לנינה, וחצי לנכד אחר. מאחר שהנינה הייתה קטינה באותו זמן (ילידת 1988), אביה חתם על תצהיר שלפיו הוא קיבל עבורה את הזכויות בחצי מהדירה. בו ביום חתם הסבא רבא על ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת הנינה בו מינה עורך דין להעביר את הזכויות בחצי מהדירה על שמה. בהמשך אף נרשמה לטובתה הערת אזהרה.
ואולם, לא הוגשה בקשה לבית המשפט למשפחה לאישור עסקת המתנה בניגוד לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (המחייב אישור כזה כשמדובר בעסקה בה מעורב קטין). בנסיבות אלה נותרו הזכויות רשומות על שם הסבא רבא.
ב-2006 נפטר הסבא רבא ובהתאם לצו הירושה ולהסכם בין היורשים השתלטה בתו, סבתה של הנינה, על הדירה והחלה לגבות את שכר הדירה.
לדברי הנכדה, ב-2013 דרש ממנה אביה לחתום על ייפוי כוח והיא חשדה בו והחלה לבדוק את פשר הבקשה. במסגרת הבירור שערכה גילתה שהסבא רבא שלה התחייב להעביר לה במתנה חצי מהדירה אך הדבר הוסתר ממנה במשך השנים. היא הגישה נגד סבתה תביעה לתשלום שכר הדירה שגבתה במהלך השנים.
כמה חודשים לאחר מכן הגישה הסבתא תביעה נגד נכדתה בה ביקשה להצהיר שהיא בעלת מלוא הזכויות בדירה. היא טענה שאביה חזר בו מכוונתו להעניק את המתנה לנכדה ובכל מקרה העסקה לא תקפה מאחר שלא קיבלה את אישור בית המשפט למשפחה.
בתגובה ביקשה הנכדה להצהיר שחצי מהדירה שלה. לדבריה, כיום היא בגירה ואין צורך באישור בית המשפט. כמו כן, סבא רבא שלה לא חזר בו מעולם מהמתנה שהעניק לה. היא הסבירה שהיה לה קשר טוב והדוק עמו והוא אמר לה שבכוונתו להעביר לה חצי מהנכס.
בבית המשפט למשפחה בחיפה נדחתה תביעת הסבתא והתקבלה תביעת הנכדה. בפסק הדין נקבע שאין כל ראייה לכך שהסבא רבא חזר בו מהמתנה, למעט עדות אביה של הנכדה שאין לקבל אותה בהיותו בעל אינטרס אישי בביטול המתנה.
עוד הובהר כי העדר אישור בית המשפט למשפחה אינו מבטל את עסקת המתנה שכן האישור נועד להגן על הקטין ולא על אינטרס של אדם אחר כנגד הקטין. הסבתא ערערה על פסק הדין.
מגן ולא חרב
השופט נפתלי שילה מבית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את הערעור. הוא קבע שלא הובא בדל ראייה לכך שהסבא רבא חזר בו מהמתנה. בין היתר, עורך הדין שחתם על ייפוי הכוח העיד שמעולם לא התבקש לבטל את המתנה. מעבר לכך, ייפוי הכוח עליו חתם הסבא רבא לא אפשר לו לחזור בו מההתחייבות.
ביחס להעדר אישור בית המשפט למשפחה נכתב בפסק הדין כי הטענה יכולה להישמע רק כטענת הגנה מפי הקטין בבחינת ״מגן ולא חרב״.
הסבתא חויבה בהוצאות בסך 30,000 שקל.
השופטים עינת רביד ושאול שוחט הצטרפו לפסק הדין.
ב״כ המערערת: עו"ד אילן אלמקייס
ב״כ המשיבה: עו"ד פרח טוני
עו״ד וטו״ר חיים שכטר עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל