גבר שהתגרש מאשתו על רקע אהבתו לגברים חויב בבית הדין הגדול בירושלים לשלם לה כתובה בסך 360 אלף שקל. האיש טען אמנם שהכיר את רעייתו במועדון להט"בים והיא תמיד ידעה על נטייתו המינית, אלא שלדברי הדיינים דוד ברוך לאו (נשיא), אליעזר איגרא ומיכאל עמוס – יש להבדיל בין עצם הנטייה, שאינה מהווה עילת גירושין, לבין התממשותה באמצעות בגידה בה הודה הבעל, המהווה עילה שכזו ומחייבת אותו לשלם כתובה.
הצדדים היו נשואים במשך שלושים שנה והביאו לעולם ארבעה ילדים. במהלך השנים הם פנו שוב ושוב לבית הדין הרבני כדי להתגרש על רקע נטיית הבעל, ואולם האישה נתנה צ'אנסים לשלום בית והם המשיכו לחיות יחד.
בשלב מסוים גילתה האישה כי בעלה לא שומר את נטיותיו במגירה, אלא החל לנהל זוגיות עם "בחור בן עשרים שעושה איתו משכבי זכור", כלשונה. היא פנתה לבית הדין הרבני האזורי במטרה לסיים את הנישואים סופית, ובמאי אשתקד נקבע שהבעל אחראי לפירוק הבית, ומשכך עליו לשלם לאשתו כתובה בסך 180 אלף שקל.
שני הצדדים לא השלימו עם פסק הדין והגישו ערעור לבית הדין הגדול. לטענת הבעל, הוא ואשתו הכירו במועדון להט"בים כששניהם ידעו זה על נטיותיו ההפוכות של זו. לגרסתו הסיבה שהם הסכימו לחיות יחד ללא יחסי אישות הייתה לצורך הבאת ילדים. ואולם, סיפר האיש, בשלב מסוים אשתו "התחרדה", נהייתה אלימה ואף ניסתה לרצוח אותו. בנסיבות אלו הוא עתר לפטור אותו לגמרי מתשלום כתובה.
האישה, מנגד, כפרה לחלוטין בגרסתו. לטענתה השניים הכירו בכלל במספרה ולא במועדון גייז, היא לא ידעה אז על נטיותיו, וטענתו שהיא בעצמה לסבית היא עלילת שווא. לעמדתה מוצדק בנסיבות העניין לחייב את בעלה במלוא סכום הכתובה, מיליון שקל.
לא קיבל רישיון לבגוד
הדיינים לאו, איגרא ועמוס ציינו אמנם שהאישה ידעה במשך שנים רבות, לכל הפחות מ-2006, על נטיותיו ההפוכות של בעלה, אלא שלעמדתם, לא מדובר במתן רישיון לבעל לבגוד בה כאוות נפשו.
"ככל שאדם עם נטייה הפוכה חי עם אישה ומקיים את חובותיו בענייני אישות כראוי, באופן שאין השפעה מעשית לנטייתו – אין זו עילה לגירושין", הבהירו הדיינים. לעומת זאת, כתבו, "כשהתגלה לאישה על היכרות קרובה של האיש עם בן זוג וקיום יחסים, והיא מחתה על שהוא נוהג לחטוא בגלוי עם בן זוג" – הרי שמדובר במימוש הנטייה המהווה עילה לגירושין ולחיוב בכתובה.
בפסק הדין הובהר כי גם בהנחה שגרסת הבעל, לפיה אשתו ידעה מאז ומעולם על נטיותיו לגברים, היא נכונה, הרי שאין לראות בכך הסכמה מצדה לכך שיקיים יחסים עם אחרים. "לא 'נטייתו ההפוכה' מחייבת את הכתובה", שבו והדגישו הדיינים, "אלא 'מימוש הנטייה' והבגידה מצדו באשתו בעת הנישואין – הם שמביאים למסקנה שפירוק הבית נבע ממנו ומחייבים בכתובה".
לסיום קבעו הדיינים כי בית הדין האזורי הקל יתר על המידה עם הבעל, כשהעמיד את סכום הכתובה על 180 אלף שקל בלבד. הם קבעו שהסכום יוכפל, תוך שהבהירו כי על הצדדים להתגרש בהקדם.
- ב"כ הבעל: עו"ד שי שמחיוב
- ב"כ האישה: עו"ד אבי גפן ועו"ד ציון רם בהלול
עו"ד רענן פלץ עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.