בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב דחהאת תביעתה של אם לילד בן 11, במסגרתה ביקשה לקבוע שהבן לא ילון יותר אצל אביו – בלשון המשפטית: תביעה לצמצום הסדרי הראייה. השופט ארז שני, שמנהל את סכסוך הגירושין של הצדדים מזה שנים רבות, בחן גם את דעתם של אנשי מקצוע, ובסופו של דבר הגיע למסקנה כי טובת הילד היא להמשיך לקיים קשר עם שני הוריו.
השניים מנהלים הליכים בפני השופט שני מזה כעשר שנים. הפעם, תביעתה של האם התבססה על מכתב רפואי או "הערכה פסיכיאטרית" שלפיה אם הבן ימשיך לישון אצל אביו מצבו הרגשי יוחמר.
האב-הנתבע טען כי מאז שהבן נולד אמו היא שגרמה או לפחות גרמה להחמרת הקשיים מהם סובל הבן. במילים אחרות, הוא טען כי התנהלות האם הביאה ל"ניכור הורי" מתמשך.
האם לעומת זאת טענה כי היא אינה הורה מנכר – כלומר אינה מסיתה את הבן נגד האב או מערבת אותו בסכסוך – אלא היא "אם עד כלות".
תפיסה קיצונית
לגופו של עניין, השופט סבר כי תפיסתה של האם היא "קיצונית", וציין כי "מהיכרותי את הצדדים למן היום הראשון, תפיסתה של האם את עצמה כ'אם עד כלות' כוללת גם הגנה על הקטין מפני מגרעותיו של האב ואלה הועצמו על ידיה כפעם בפעם הרבה יותר מן הפרופורציה הנכונה (וראה טענות בדבר אלימות כביכול שלא התקבלו על ידי)."
השופט פירט את עמדותיהם של מספר גורמים והביא מספר דוגמאות מן העבר – למשל מסרונים עוינים ששלחה האם לאב, וכן את עמדתו של מכון "שלם", שם סברו כי האם לא "מפרידה" בינה לבין בנה, ומנסה להכחיד או לפחות לצמצם את מעמדתו של אביו בחייו.
ככל שהתקדם "גילו" של התיק, התברר שלדעת אנשי המקצוע נכון להתמיד בקשר בין הבן לאביו, בעוד שבעיני האם, אמהותה "עד כלות" משמעה סילוקו של האב. כל אלה בסופו של דבר הביאו את השופט למסקנה כי האם היא "הורה מנכר", אמנם לא במזיד, אלא מתוך מטרה רגשית, חרדה והגנת יתר.
"אלא שאין זה משנה כלל ועיקר את התוצאה, לפיה מדובר בהורה מנכר עד כלות. במילים אחרות, בהינתן לו ההזדמנות, חצי ההזדמנות או עשירית ההזדמנות, יחזור הוא לאמונתו הפנימית כי יש לנכר בין הקטין לבין אביו", הוסיף.
בתוך כך לפני מספר חודשים, השופט החליט שהמשמורת על הבן תינתן לאב באופן זמני. כעת, השופט קבע כי לנוכח המסקנה שהאם עדיין בגדר "הורה מנכר", השופט קבע כי המצב הנוכחי יימשך שלושה חודשים נוספים, שאז שאז תחזור המשמורת המשותפת כפי שהיה בעבר.
"הכוונה היא לאפשר לאם להוכיח על פני שלושת החודשים כי היא מכבדת גם את מעמדו של האב, כי היא פועלת גם בחיי השגרה של הקטין ובשיתוף פעולה עם האב ואם לא כך יהא – יוכל האב לחזור ולעתור לבית המשפט," סיכם.
האם-התובעת חויבה בהוצאות משפט בסך 20,000 שקל.
ב"כ התובעת: עו"ד דיינה הר-אבן
ב"כ הנתבע: עו"ד מירב צפוני
עו"ד טלי בן יקיר עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל