בית הדין הרבני בבאר שבע מתח לאחרונה ביקורת נוקבת על התנהלות עורכת הדין של הבעל, שהעלתה בתביעה לביטול הסכם גירושין טענות מופרכות על אונס וכפייה שעה שהיא זו שייצגה את הבעל בדיון בו אושר. אב בית הדין הרב אהרן דרשביץ והדיינים הרב עובדיה חפץ יעקב והרב אברהם צבי גאופטמןקבעו כי מדובר בתביעה סרק שהוגשה תוך "ניסיון נואל" לחמוק מהתחייבויות שגובשו בהסכם שאושר כדין.
הבעל הוא שהגיש תביעת גירושין נגד אשתו ב-2017. האישה הודיעה בתגובה שהיא מוכנה להתגרש בכפוף לתשלום הכתובה, ומכאן התנהלו מספר דיונים שבהם ניסו דייני הרבני לסייע לצדדים להתגרש בהסכמה.
בסופו של דבר, הצהיר הבעל כי הוא מוכן לשלם לאשתו 170 אלף שקל בכפוף לביטול תביעת הכתובה ותביעות נוספות שהגישה נגדו לפיצויים נזיקיים, לביטול הסכם ממון ולמזונות משקמים.
האישה הסכימה להתפשר על 185 אלף שקל. הבעל הודיע שזה מקובל עליו, ובית הדין ערך הסכם גירושין ואישר אותו בפני הצדדים ובאי כוחם עוד באותו היום.
שלושה שבועות לאחר מכן הגיש הבעל בקשה לביטול ההסכם. בין היתר הוא טען כי ההסכם נחתם תחת לחץ וכפייה מצד האישה שסירבה להתגרש עד שתקבל את כספי הכתובה ואיימה כי תלשין עליו לרשויות המס. עוד נטען כי ההסכם מקפח כיוון שהבעל כלל לא היה חייב בתשלום הכתובה.
האישה טענה מנגד כי בעלה היה מיוצג, המשא ומתן נעשה בגלוי מול בית הדין, שווידא כי ההסכם נחתם מרצונם החופשי, והבעל עצמו הצהיר שהוא מעוניין בו.
האישה הוסיפה כי סירובה להתגרש עד להכרעה בתביעת הכתובה שלה לא נחשב לאיום, כיוון שעמדה על זכויותיה המשפטיות. מכל מקום, לא מדובר בהסכם לא הוגן בהתחשב בכך שסביר להניח שהייתה זוכה בכתובה שכן הבעל הוא זה שהגיש את תביעת הגירושין ואף בגד בה.
זו מהותה של פשרה
שלושת דייני ההרכב קבעו כי הבעל לא הוכיח שההסכם נכפה עליו. ראשית, נקבע כי אזהרה בתום לב על הפעלת זכות משפטית לא נחשבת לאיום פסול. שנית, היוזמה לפשרה באה ממנו.
בנוסף נקבע כי "לא מדובר בהסכם אשר נכפה בפתאומיות על הבעל בעת חולשה", המשא ומתן נערך במשך חודשים, ובמעמד הדיון בהסכם הבעל היה מיוצג. סביר להניח, כתבו הדיינים, כי לו עורכת הדין והטוען הרבני סבורים כי ההסכם לא הוגן הם היו מונעים ממנו לחתום עליו.
בהקשר זה נמתחה ביקורת נוקבת על עורכת הדין של הבעל, שהעלתה טענות לכפייה ואונס שעה שנתנה את אישורה לחתימת הסכם. "יש בכך התנהגות חמורה של עו"ד על גבול הפלילי", נכתב.
הדיינים הוסיפו עוד כי משמדובר בהסכם במסגרתו תמורת התשלום זכה הבעל בסילוק התביעות נגדו, אין רלוונטיות לשאלה האם הוא צודק או לא בסוגיית הכתובה, שכן עשה החלטה להתפשר.
לבסוף נקבע כי מאחר שהבעל הגיש תביעת סרק מתוך "ניסיון נואש להפטר מהתחייבות בהסכמתו המלאה", ראוי היה להטיל עליו הוצאות גבוהות במיוחד. עם זאת, מאחר שהפרוטה לא מצויה בכיסו, הוא חויב בהוצאות נמוכות של 3,000 שקל לאישה ו-5,000 שקל לאוצר המדינה.
שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
עו"ד תמרה רפאלוב עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל