גבר נשוי חתם ב-1999 על הסכם להעברת השליטה בחברה שלו לאחיו. בשלב מסוים הוא התגרש כשבמרכז ההליך לחלוקת הרכוש ניצבו מניות החברה שמוערכות בכ-4.8 מיליון שקל. הגבר טען שהחברה כבר שנים אינה בבעלותו וממילא מוחרגת מאיזון המשאבים, אך השופטת מאיה לוי מבית המשפט למשפחה בקריות קבעה שהעברת השליטה הייתה פיקטיבית ועליו להעביר לגרושתו חצי ממניות החברה. עוד היא קבעה שעבור מחצית יתר נכסיהם ישלם האיש לגרושתו כמיליון וחצי שקל.

הצדדים נישאו ב-1992 והביאו לעולם שלושה ילדים. בשלב מסוים יחסיהם עלו על שרטון וב-2016 הם התגרשו. המועד הקובע לאיזון המשאבים נקבע לשנת 2012.

עובר לחתונתם החזיק הבעל ב-90% ממניות חברה מסוימת, שנכון ל-2012 שוויה הוערך ב-4,800,966 שקל. במשך השנים אחזקותיו בחברה הלכו ופחתו עד שבאוקטובר 1999 הוא העביר לאחיו את כל המניות למעט אחת.

תהליך הנישול העצמי מהחברה הושלם בינואר 2009, אז העביר הבעל לאחיו את המניה הבודדת שנותרה לו. ממועד זה האח הפך לבעלים היחיד בחברה בעוד שהבעל, על פניו, משמש בחברה כעובד שכיר.

בתביעה שהוגשה לבית המשפט סיפרה האישה כי עזבה את הבית בגלל אלימות מבעלה. בפן הרכושי היא טענה שמניות החברה – כמו גם הווילה היוקרתית, הריהוט והתכשיטים – הם נכסים משותפים שהיא זכאית למחציתם.

מנגד טענו הבעל ואחיו כי החברה היא רכושו הבלעדי של האח ובית המשפט מתבקש שלא לפגוע בקניינו בהתאם לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לשיטתם, העובדה שהאישה ידעה על העברת המניות לגיסה ובמשך שנים רבות שתקה, מונעת ממנה לתבוע זכויות בחברה.

קיבלו שכר זהה

אבל השופטת לוי דחתה את טענתם וקבעה שהלכה למעשה, הסכם העברת המניות לאח הינו למראית עין וחסר תוקף משפטי. היא הדגישה שאף לשיטת הבעל – ההעברה נעשתה באופן פיקטיבי על-מנת לחמוק מאימת הנושים ולא בגלל טעם עסקי ענייני.

לכך הוסיפה השופטת שבמישור הפרקטי נותר הגרוש כבעלי השליטה של החברה כאשר לבעלים "על הנייר", אחיו, לא היה מושג קלוש ביחס למידע בסיסי על אודות החברה. כך למשל, האח לא ידע להסביר מדוע משכורת הבעל פחתה ביותר מחצי בסמוך להגשת התביעה.

מעבר לזה, האח אישר בעדותו כי חרף פער המעמדות ביניהם בחברה – אין ביניהם יחסי כפיפות והמשכורת של שניהם זהה. "מצב זה שומט את הקרקע תחת הטענה לפיה הנתבע 1 (הבעל) הינו עובד שכיר רגיל בחברה אשר בבעלותו הרשומה של הנתבע 2 (אחיו)", כתבה השופטת.

לפיכך היא קבעה שהעברת המניות הייתה למראית עין וכי למעשה הבעל היה ונותר בעל השליטה הבלעדי בחברה. בנסיבות אלה קבעה השופטת שגרושתו תקבל חצי ממניות החברה. עוד היא קבעה שהגרוש ישלם לאשתו לשעבר 1,491,946 שקל, בין השאר עבור זכויותיה בדירת המגורים ותכולתה.

בנוסף, ובהתחשב בכך שההליך המשפטי נמרח באשמת הבעל ואחיו על פני יותר מ-11 שנה, פסקה השופטת לטובת האישה הוצאות משפט גבוהות בסך 200,000 אלף שקל.

  • ב"כ התובעת: עו"ד מישיל מנסור
  • ב"כ הבעל: עו"ד חוסאם קאסם
  • ב"כ האח והחברה: עו"ד אהוד פורת

עו"ד מיה רשל ארבל עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.