בית המשפט למשפחה בפתח תקווה קיבל לאחרונה תביעת פינוי שהגיש בעליו הרשום של בית במרכז הארץ כנגד אחיו ובני משפחתו המתגוררים בו מזה כ-20 שנה. השופטת אילת גולן-תבורי קבעה כי האח-הנתבע לא הצליח לסתור את הרישום ברשות מקרקעי ישראל, שעה שלא הציג כל אסמכתא שתומכת בגרסתו לביצוע עסקת מכר וחליפין בעל-פה. בתוך כך השופטת הדגישה כי אי-אפשר להתגבש על דרישת חוק המקרקעין לעריכת הסכם כתוב בעסקאות נדל"ן ללא ראיות חזקות במיוחד.
בתביעה שהוגשה ב-2015, טען האח-התובע שב-1995 חתם על חוזה פיתוח עם רשות מקרקעי ישראל (אז מנהל מקרקעי ישראל) ושילם כ-52 אלף שקל תמורת הזכויות במגרש. לימים הוא בנה עליו בית והציע לאחיו ומשפחתו, שעד אז גרו בבית הוריהם הצפוף, לעבור אליו.
לפי גרסתו, הסיכום היה שבינתיים ישפץ את הקומה השנייה בבית ההורים ואחיו אף שילם לו על כך 75 אלף שקל, כשביתר העלויות נשא מכיסו. אלא שכשביקש מאחיו לעזוב את ביתו הוא התעלם ממנו ואף איים על חייו.
האח-הנתבע טען מנגד כי הבית שייך לו. לטענתו, בינו לבין אחיו נכרתה עסקת מכרת וחליפין, ויש להכיר בה מטעמי הגינות גם אם לא נערך ביניהם הסכם כתוב. זאת, משום שהוא ויתר לאחיו על זכויותיו בבית ההורים, שילם לו תמורה (בתחילה הוא טען למיליון וחצי שקל אך לבסוף אמר שהסכום הסופי היה 450 אלף שקל), רשום בעירייה כמחזיק הנכס ומתגורר בו במשך שנים רבות.
מצב זמני
השופטת אילת גולן-תבורי ציינה כי הסכם הפיתוח והרישום ברשות מקרקעי ישראל מעידים בבירור כי הזכויות שייכות לתובע והוא רכש אותן מכספו – עובדה שזכתה לתמיכה גם בעדות אמם של הצדדים.
כדי לסתור ראיות מוצקות שכאלה היה על הנתבע להציג ראיות משמעותיות, במיוחד אם הוא מבקש להתעלם מדרישת חוק המקרקעין לעריכת מסמך כתוב בעת ביצוע עסקת נדל"ן. ראיות כאלה לא הוצגו, קבעה השופטת.
ראשית, הנתבע לא הוכיח שהיו לו זכויות בבית ההורים. שנית, תשלום חשבונות עירייה לא מוכיח בעלות, שהרי כך גם נוהגים שוכרים.
שלישית, הנתבע לא הוכיח את העברות הכספים להם טען (בשתי גרסאות שונות יש לציין), ולמעט אותם 75 אלף שקל שאחיו הודה שקיבל, הוא לא הציג כל ראיה למשיכה או העברת כספים נוספת.
רביעית, קרובי המשפחה שהביא הנתבע להעיד מטעמו הודו שהסתמכו על דבריו ולא התרשמו במו עיניהם מכריתת העסקה הנטענת או העברת התשלומים. מדובר לפיכך בעדות מפי השמועה שאינה ראיה קבילה.
לבסוף, השופטת ציינה כי העובדה שהנתבע לא פעל מעולם לשינוי הרישום של הזכויות בבית פועלת לחובתו, בפרט כשמהעדויות עלה כי המשפחה שלו מקפידה על רישום ואף על תיעוד עסקאות נדל"ן.
בנסיבות אלה השופטת קבעה כי התובע זכאי לדרוש את הפינוי, תוך שהבהירה כי הסמכתו שהנתבע יגור בביתו באופן זמני, גם אם למשך זמן רב, לא הפכה את הנתבע לבעליו.
עם זאת, השופטת סברה כי יש להעניק לנתבע ומשפחתו זמן סביר להתארגנות ולכן קבעה שהפינוי יבוצע בתוך שישה חודשים. לתובע נפסקו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 15,000 שקל.
שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
עו"ד אריה חגאג עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל