כתב האישום הוגש במאי 2016 וייחס לאישה עבירה של תקיפת בן זוג וגרימה לחבלה חמורה, בהתאם לתלונה שהגיש נגדה בעלה כחודשיים לפני כן.
כתב האישום סיפר על ריב מילולי בין בני הזוג, שהיו בעיצומו של הליך הגירושין, כשבשיאו האישה הכתה את בעלה. לפי הנטען היא עיקמה את ידו, משכה בפאותיו והכתה בראשו, ואף נתנה לו מכת אגרוף בגב בעוד הוא שרוע על הרצפה.
הנאשמת הכחישה את כל המיוחס לה וטענה כי בעלה מנסה לתפור לה תיק על רקע הליכי הגירושין. למעשה, היא טענה כי הוא זה שהכה אותה. לפי גרסתה, באותו היום ניתנה החלטה של בית המשפט למשפחה לחייבו במזונות ילדים של 3,700 שקל. בעלה זעם על ההחלטה כל כך שהחליט לשפוך חמתו עליה, קילל אותה והטיח אותה על שולחן המטבח, דבר שגרם לה לשטף דם פנימי בירך. השריטות שנגרמו לו, טענה, הן תוצאה של התגוננותה מפניו.
אף שהתביעה הציגה בבית המשפט הקלטה של האירוע מהטלפון הנייד של הבעל – שבו הוא נשמע צועק "איי איי את מרביצה לי" – השופטת רות שפילברג כהן לא השתכנעה שהוכה.
השופטת ציינה כי עדותו של הבעל הייתה רצופת סתירות ועסקה בעיקר בדיבורים כלליים על אופייה של הנאשמת תוך התחמקות ממתן תשובות לשאלות נקודתיות על התקיפה.
כך למשל, בעוד שבמשטרה הבעל התלונן שאשתו הכתה אותו בחדר השינה בקומה העליונה ומשם הוא ברח לסלון בקומה התחתונה, בבית המשפט הוא העיד שהוכה בסלון, אחר כך במטבח ורק אז ברח לקומה העליונה.
השופטת גם תמהה כיצד מצד אחד הבעל שיתף אותה בתחושותיו שמדובר באישה היסטרית, אלימה ומוגבלת שאינה שולטת במעשיה, ומאידך אמר שהכריחו אותו להתלונן, שקשה לו להעיד לרעתה ושזו לא אשמתה ועל החברה "לבוא לקראת אנשים כמוה".
"תפר לה תיק"
השופטת התייחסה לנימה הסלחנית שהציג המתלונן כהתנשאות ולא כדאגה, ולעומתו, התרשמה מסימני האמת שמצאה בגרסתה של הנאשמת שנתמכה בתיעוד על החבלה בירכה ובפרוטוקול בית המשפט למשפחה.
לסיכום, השופטת סברה שגרסתה של הנאשמת לפיה המתלונן "תפר לה תיק" על רקע הסכסוך הזוגי ביניהם אינה מופרכת, והביאה לזיכויה בדין.
שמם של עורכי הדין לא אוזכר בפסק הדין
עו"ד יובל זמר עוסק/ת ב- פלילי
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.