מאז שנת 2005 מזמינה המדינה מפעלים ויזמים לעזוב את אזור המרכז ואת מחירי הנדל"ן המרקיעים שם, ולהעתיק את מקום מושבם אל פארק התעשיות נועם רחב המימדים הסמוך לנתיבות, מרחק של 70 דקות נסיעה מת"א. למעשה, המדינה כמעט התחננה שרק יבואו דרומה.
המדינה הציעה להם עד 20 דונם של קרקע חינם אין כסף, עד 2.5 מיליון שקל עבור עלויות הובלת הציוד מהמפעל הישן, עד 107 אלף שקל על כל דונם להקמה ולפיתוח של המפעל החדש, השתתפות מדינה בהכשרת העובדים בסך של עד 8,500 שקל לעובד והשתתפות של עד 5,000 שקל בשנה לעובד עבור נסיעות. התנאי העיקרי: בתוך שנה 50% מהעובדים יהפכו לתושבי הסביבה (לרבות הקיבוצים הסמוכים) ובתוך שנתיים השיעור יגדל ל-75%.
אז המדינה הזמינה, אבל כמעט אף אחד לא בא. המודל של נתיבות הוגדר כפיילוט עם אפשרות להרחבה לפריפריות נוספות, אבל מדוע להרחיב מודל שמוגדר ככישלון?
הטבות בנתיבות
הפארק בנתיבות עומד שומם, בזמן שמעסיקים רבים שוברים את הראש כיצד לצמצם הוצאות. חלקם כבר פיטרו עובדים, חלקם עוד יפטרו על פי התחזיות הקודרות. והנה, חברת ההיי-טק פריסקייל הודיעה השבוע על מהלך הפוך: במקום לצמצם עלויות על ידי מעבר לפריפריה, היא החליטה לסגור את מרכז המו"פ בפארק התעשיות ביישוב עומר הסמוך לבאר שבע ולאחד אותו עם המרכז הגדול שלה בהרצליה פיתוח. חלק מהעובדים בעומר יפוטרו, אחרים יעבדו בעיקר מהבית.
פארק התעשיות בעומר, אותו עוזבת פריסקייל, נחשב ל"עמק הסיליקון" הישראלי. 60% מהמקום מכיל שטחים ירוקים הכוללים פסלים וגן ארכיאולוגי. הפארק כולל מרכז אמנויות, מרכז ספורט וכושר, קריית חינוך, מרכז הנדסי, מרכז תוכנה ואזור לתעשייה נקייה. פחות מעשר דקות משם יש גם תחנת רכבת. ואולם, בין חברות ההיי-טק הגדולות הפועלות בארץ אפשר למצוא בעומר רק נציגות של אלווריון ושל אם-סיסטמס.
אז מדוע חברות במשק לא נענות ליד שהושיטה להן המדינה? "בכל העולם נהוג לתמרץ חברות כדי שיפעלו בהתאם לאינטרסים של המדינה, אם זה באמצעות הטבות בקרקע ואם באמצעות הטבות במיסוי, ארנונה וכדומה. אבל בסופו של דבר כל בעל עסק יודע לעשות את המתמטיקה ואם אין מספיק תזוזה לאזור מסוים זה סימן שלא היה להם כדאי", מסביר אלישע ינאי, מנכ"ל מוטורולה ישראל.
לדבריו, אם אינטל לא הייתה מקבלת את ההטבות להן זכתה עם השנים, היא לא הייתה עוברת בשום אופן לקריית גת. "למרות כל הביקורת שהייתה סביב ההטבות שהיא קיבלה, אם אתה רוצה לפתות חברה כמו אינטל אתה צריך לתת לה משהו שווה ביד, אפילו באופן קבוע", הוא מוסיף.
על פי גורם המקורב למספר חברות ענק מתחום ההיי-טק, החסם העיקרי שעמד עד היום בפני מעבר חברות לפריפריה הוא החשש כי העובדים לא יסכימו להצטרף למהלך ויעדיפו להישאר באזור המרכז.
"העובדים, במיוחד הצעירים, רוצים להיות קרובים לאבא ולאמא. לפעמים אפילו מעבר מרמת החייל לרעננה נראה להם קשה", מספר הגורם. יחד עם זאת, המשבר הכלכלי וגל הפיטורים שמכה בעיקר בהיי-טק עשויים להוות חלון הזדמנויות, לדבריו, לסוג של "רילוקיישן לפריפריה", כשהעובדים באופן טבעי הרבה פחות מפונקים כעת מחשש שיאבדו את מקום עבודתם.
גם ינאי מסכים. "ברור לחלוטין שבתקופה הזאת אם למישהו אין עבודה בת"א הוא ייסע גם לנתיבות. חלק מהעובדים שלנו בערד הגיעו גם כן מת"א בעבר". ינאי סבור כי לא מספיק לתמרץ את החברה על מעבר כזה ומוכרחים לתמרץ גם את העובד.
לתמרץ את העובדים
"למה שהעובד יעבור אם הוא מרוויח אותו דבר? לשלם לו על הנסיעות או על זמן הנסיעות זה לא מספיק", הוא טוען ומסביר כי יש להעניק לעובדים כאלה הטבות מס. בנוסף, ינאי סבור כי השקעה בתשתיות היא הכרחית לצורך המשימה: "הרחבת כביש 6 דרומה קיצרה לנו את הנסיעה לערד בשעה וכמובן שהשקעה ברכבות תהיה עוד יותר יעילה".
האם מנכ"ל מוטורולה, אתם שואלים, יסכים להעביר את כל מרכז החברה שלו בת"א אל הנגב? "בסוף הכדאיות תמיד קובעת, אבל המצב כרגע לא כל כך קטסטרופלי שאנשים יעבירו את הילדים שלהם מת"א או מרעננה".
