בחודש אוגוסט יצאו העובדים ברשות השידור לחופשה מרוכזת וכפויה, כביכול בהסכמה, שבמהלכה השתכרו רק את משכורת הקיום המינימלית - כ-3,000 שקל לחודש. בעתיד הלא רחוק, אם תיושם הרפורמה המתוכננת לרשות, יפוטרו 700 עובדי רשות מתוך 1,200. בניגוד לכוכבי הערוץ הראשון, שעזבו ברובם לטלוויזיה המסחרית, עושים עובדי רשות השידור את העבודה השחורה ברדיו ובטלוויזיה, ונמצאים לרוב מאחורי הקלעים, ללא ניצוצות של כוכבנות ובלי שהציבור ייחשף אליהם. כבר שנים שעובדים אלה מהווים יעד להשמצות וללעג, ויש הרואים בהם מופת של חלמאות וסחבת בירוקרטית.
נבירה בארכיון העיתונות כמעט שלא תניב ולו מילה אחת טובה שנכתבה אי פעם על פועלם המתמשך של העובדים, בארבעים שנות קיום הרשות. אמנם משרד האוצר, שאישר את הרפורמה לרשות השידור, מוכן להפריש תקציב כדי להציל כביכול את הרשות מקריסה ולאפשר את תחילת הרפורמה, אך למעשה האיום המרכזי על קיומה של רשות השידור עדיין לא הוסר: בכל שנה יורד סכום האגרה ב-5%; האגרה היא מקור ההכנסה העיקרי של הרשות, ובלעדיה תחדל הרשות מלהתקיים. כלומר, רשות השידור עומדת להיסגר. שמעון וילנאי, כתב הרדיו הוותיק והמוערך ויו"ר ועד עובדי הרדיו: "האוצר מתנה את יישום הרפורמה בכך ש-100 עובדים עיתונאיים יפוטרו. אני לא מסכים לזה. למה אני צריך לשלם בקנס של פיטורים? לא יהיה מפוטר אחד! זאת בעיה של העובדים מול האוצר. לא הצלחנו לבטל את זה, וועד העובדים לא יעודד פיטורים מרצון. האוצר רוצה לפטר 50 עיתונאים מהרדיו עם שנתיים עד חמש שנות ותק ועוד 50 עיתונאים עם 6 עד 15 שנות ותק בלי תנאי פנסיה - אני לא מסכים אפילו לאחד. אני ממליץ לוועד העובדים שלא לפטר עובד אחד."
אז מה אתה מציע?
"אני מוכן שאנשים שיעזבו מרצון יקבלו מקסימום תנאי פרישה."
למה להמליץ לאנשים לעזוב מרצון ולא להמשיך ברשות השידור?
"רשות השידור תעבור שינוי מבני שלא היה בתולדותיה. הרפורמה הזו היא שינוי דרסטי בצורת ההעסקה העתידית של הרשות, ולכן אני מציע לאנשים בגילאי 50 ואילך ללכת בתנאי פרישה, כי אחרי זה, זה לא יהיה אותו דבר. אני לא מאמין שיהיה כדאי לאדם מבוגר לעבוד שם, כי הוא לא יקבל תנאי פרישה ראויים. יעסיקו אנשים צעירים וחסרי ניסיון, בסכומים מינימליים, ללא תנאים ובמשכורת רעב. הם רוצים שעיתונאים יחתימו שעון. איזה עיתונאי יכול לסיים את העבודה שלו בחמש בערב? עיתונאי עובד כל היום."
נקדי מתהפך
גדי בן יצחק, מוועד עובדי הרדיו: "הדיסאינפורמציה היא גדולה מאוד. הניסיון להפחיד את העובדים הוא עוד יותר גדול. כבר יותר משנה מספרים לכל מי שעובד ברשות שאחד משני עובדים צריך ללכת הביתה ושהרשות לא רוצה להתקיים. בעיתון שלך התראיין היושב ראש משה גביש ואמר שיכול להיות שאין קיום לשידור הציבורי בארץ. וזה האיש שמתעתד לעשות רפורמה. מה שהם רוצים לעשות זה לקחת מפעל גדול, שהוא הסממן לעיתונות חופשית בארץ, שבשבילו המציאו את האגרה ואת מסמך נקדי, והם לוקחים את כל זה והופכים את זה למודל עני של הרשות השנייה, עם רדיו מאוד קטן שנותן שירותים לטלוויזיה. "הם רוצים להוציא את העובדים הישנים, שהם יקרים וגם למדו להגיד לא, ולהביא עובדים בחצי מחיר. זה קורה גם בעיתונות הכתובה הדבר הזה, יש איזשהו משבר עיתונות בכל העולם. יש דברים חדשים, צריך לרענן, השאלה היא מה השיטה. זה לא מפעל פרטי, זה מפעל שבו על פי חוק העובדים מוגדרים עובדי מדינה. אז אני מעודד פרישה, העידוד פרישה שהציעו עכשיו הוא לא רע. אם אתה תבדוק אתה תמצא שכל העובדים שיפרשו מרצון, יפרשו ב-100% פנסיה. זה נשמע טוב, רק שכל כלכלן שיסתכל על זה יראה שבממוצע היסוד הפנסיוני של עובדי רשות השידור הוא 40% מההכנסה שלהם. מה שקורה זה שאני יוצא עם 100% מ-40% - אז זו למעשה לא פרישה יפה.
"מעבר לזאת, למה לך לפטר עובדים יחסית חדשים עם 10 שנים ותק? אתה בעצם רוצה שכל העבודה תיעשה מבחוץ, ולא תהיה עבודה מאורגנת, לא מישהו שמוגן על ידי חוק ומונחה על ידי קריטריונים אובייקטיביים - ראה מסמך נקדי, רק חדשות לטובת הכלל... קח את הצעת החוק החדשה שלהם, היא נמצאת בארכיון הכנסת, ותשווה את מטרות השידור לפי החוק החדש ולפי הישן, תשווה את מעמד העובדים לפי החוק החדש ולפי החוק הישן, ותראה מה היתה כוונת המשורר. בחוק הרשות הישן מטרת השידור הציבורי היא העברת ידיעות מדויקות וכך הלאה, ומה בחדש? כלום. ומה מעמד העובדים? בחוק הישן הם עובדי מדינה, בהתחשב באופי התפקיד, אך בחוק החדש מדובר במוצר שיונחה על ידי עיקרון עסקי, לא על ידי הצורך להביא ידיעות מדויקות ותמונת חיים לציבור, ללא תלות בשלטון ובהון. "אז נכון, יש לך מועצה ציבורית, ובסופו של דבר המועצה הציבורית תלויה בפוליטיקאים. אבל מה נתן בכל זאת עמוד שדרה וכוח לערוץ הראשון עד היום? העובדה שכל אחד מהעובדים הרגיש שאי אפשר לפטר אותו על משהו שהוא אמר או על משהו שהוא עשה, מכיוון שמעמדו הוא כשל עובד מדינה. אם מעכשיו הוא יצטרך להישמע למנהלים על פי דרכיהם, אז איפה הרשות הציבורית? מה ההבדל ביננו לבין כלי תקשורת פרטי?"
אלבניה, היר ווי קאם
אחיה גינוסר, יו"ר ועד העיתונאים: "אנחנו נמצאים היום במצב של כביכול עשיית רפורמה, אבל כמובן שמבקשים מאיתנו משהו שהוא ממש בלתי אפשרי. אני אומר לך, ברשות השידור יש 1,800 עובדים. יחסית למה שקורה בכל אירופה, כמות העובדים ברשות השידור היא הקטנה ביותר, גם יחסית לארצות שבהן מספר בתי האב הוא אותו הדבר כמו אצלנו. כנראה שיש רק רשות אחת, אולי אלבניה, שהיא יותר מצומצמת מישראל. כל שאר המצליחות והטובות - ואני לא מדבר על BBC, כי זה לא אותו מספר בתי אב - רשויות מצליחות עם אחוזי צפייה גבוהים, יש להן יותר עובדים מאשר לרשות שלנו."
אבל יש אבטלה סמויה.
"אני אומר לך באופן חד משמעי, הרשות לא תתקיים עם כל כך מעט אנשים. אין מקום בעולם שרשות שידור תוכל להתקיים עם כמות מצומצמת כל כך של אנשים. זה פשוט לא ניתן. מה לעשות שהתעשייה הזאת היא עתירת כוח אדם? תראה כמה אנשים עובדים על סרט בהוליווד."
לדעתך הכוונה היא לקחת עובדים חדשים ללא זכויות?
"ברור. מה זה חברות הפקה? למי יש שם זכויות חוץ מלמפיקים?"
אתה אומר שהזכויות הקיימות היום ברשות השידור הן לא יוצאות דופן?
"אני יכול לומר לך ששכרם של עובדי רשות השידור הוא פחות משכרם של עובדי חברת החשמל, והוא פחות משכרם של עובדי הבנקים ושל הרבה עובדים במשק."
אז למה בעצם הוועד שלכם נחשב לכל כך בעייתי?
"כל נושא השכר הוא בעצם תרמית מאוד גדולה, הן מצד ההנהלה והן מצד האוצר. במקום להגיד: אני מעלה לך את השכר ב-2,000 שקל בחודש, באו ואמרו אני אתן לך עוד שעות נוספות, ואל תעבוד אותם. שכר היסוד הוא משהו כמו 4,000 שקל בחודש וזה לא ישתנה כדי לא לשלם פנסיה. השכר מהווה 40% משכרו של עובד ברשות השידור והשאר זה הוצאות עבור ביגוד ושעות נוספות - כי בתעשייה הזו יש הרבה שעות נוספות, זו תעשייה שעובדת 365 יום בשנה, בלילות ובשבתות. "רשות השידור הפכה להיות מושא לניגוח גם בנוגע לעובדים וגם בנוגע לתוכניות שלה באופן כללי. גיא רולניק כתב מאמר ב'דה מרקר', שבו הוא כינה את ועדי העובדים ברשות השידור במילה 'מושחתים'. רק כדי לא להרחיב את המאבקים, שגם ככה אנחנו נמצאים בהם כרגע, הוא לא נתבע בתביעת לשון הרע. על סמך מה אתה קובע שעובדי הטלוויזיה מושחתים? עובדי הטלוויזיה מושמצים ללא הרף בכל העיתונים וכל ההתייחסות אלינו מלכתחילה היא של טפילים המוצצים את תקציב המדינה. קיבלתי לא מזמן מחקר שמראה באופן גורף שכל סיקור עיתונאי שנוגע למאבקי עובדים מול גופים כלכליים הוא באופן מוחלט לטובת הגופים החזקים ולא לוועדי העובדים, ושוב, זה נובע מתפיסת עולם של בעלי הון. עיתון 'הארץ', למשל, הוא על פניו עיתון שמאלני, אבל במונחים כלכליים הוא עיתון אולטרה ימני קפיטליסטי מובהק והסיקור שלו בהתאם. הוא יורד עלינו באופן קבוע. "שלושת העיתונים, יותר נכון השניים המרכזיים, נקשרו בבעלויות צולבות. ברגע שיש לך בעלויות צולבות עם גוף תקשורתי אלקטרוני, איזה אינטרס יש לך לפרגן לגוף שהוא מתחרה שלך? אנחנו רואים את זה בעבודה השוטפת."
אני גדלתי על המיתוס שבערוץ 1 אנשים באים לעבודה, שותים תה וחוזרים הביתה. אתה מכחיש שקיימת אבטלה סמויה ברשות?
ביבי מחסל
גינוסר: "בשנת 2003, בחוק ההסדרים, בלי שאף אחד הבין מה קרה, הוחלט לקצץ את אגרת הטלוויזיה והרדיו ב-11% למשך שלוש שנים ואח"כ ב-5% בשנה עד אין סוף ועד שלא יהיה יותר שירות ציבורי. במילים אחרות - הפרטה של רשות השידור. אנחנו נמצאים עכשיו במצב גרעוני, חמש שנים אחרי שהחוק הזה עבר. באותה שנה שהוחלט על הקיצוץ הדרמטי הזה, על ידי ביבי, במקרה גם איש העסקים רון לאודר נכנס להיות שותף בערוץ 10 - זה לא נראה לך מוזר?"
לדעתך ביבי רוצה לחסל את ערוץ 1?
"כן, הוא התבטא על כך עשרות פעמים בכל כלי תקשורת. אולי הרצון שלו לסגור אותנו נובע מפרשת בר און חברון, שנחשפה אצלנו... לא יודע, אולי. אבל אני כן יודע שהוא לא רוצה את הערוץ הציבורי, הוא לא מסתיר את זה. חשוב לי להבהיר לרוב הציבור כי רשות השידור לא לוקחת שקל מתקציב המדינה. רוב ההכנסות באות מהאגרה וקצת מפרסומות. להיפך, היו שלוש פעמים שהרשות היתה בעודף ואז לקח האוצר את העודפים, למרות שהעודפים האלה נשמרו כדי לקנות ציוד חדש. עכשיו כולם בוכים על זה. הפעם הראשונה שהרשות קיבלה כסף מהמדינה זה היה בשנת המיסים הקודמת. זאת היתה הלוואה של 40 מיליון שקל, ועכשיו היא מחזירה אותה. המדינה אף פעם לא תיקצבה את רשות השידור ועל פי חוק זה אסור. לא אמרו: תראה, אנחנו מקטינים את האגרה אבל נותנים לכם אפשרות לפרסם או דורשים מכם לצמצם ולהתייעל, הפעולה כשלעצמה היתה פעולת הרס. בשנת 2005 הוחלט שרשות השידור תהפוך לרשות משדרת ולא מפיקה, למעט חדשות, אקטואליה ותוכניות מיוחדות. מה זה אומר? זה אומר שכל מה שרשות השידור עשתה - דרמות, תוכניות תעודה - כל זה יוצא החוצה לשוק הפרטי. 36% מהכנסות הטלוויזיה ילכו למפיקים חיצוניים. 50% מזמן השידור יהיה של מפיקים חיצוניים. בקיצור, זו הפרטה של התוכניות של רשות השידור.
"ההחלטה על הקיצוץ היא זו שגרמה להפרטה של רשות השידור, ומי שיגיד לך משהו אחר הוא שקרן. ערוצים 2 ו-10 מחזיקים חברת חדשות וכל הפקה אחרת הם מפיקים בחוץ. למה ערוץ ציבורי צריך להיות זהה לערוץ 2 ו-10? מה שזה אומר בעצם זה שערוץ 1 הופך למעין ערוץ פרטי. יש משמעות מרחיקת לכת לזה שכל התוכניות נעשות בחוץ." אסף אפרתי, דובר ועד העיתונאים בערוץ הראשון ועורך חדשות: "אם יוציאו את הכול החוצה, בשביל מה צריך אותי? אני הופך להיות גוף מקביל לערוץ 2 או 10. אני בעצם מופרט, אני הופך להיות אאוטסורסינג, גוף מקביל לגופים מסחריים. אני רוצה לשמור על מסגרת של עצמאות, שאני אהיה גוף ציבורי נטול השפעה, לפחות בהגדרה, שאוכל לסקר באובייקטיביות גם גורמים מסחריים כלכליים. עם חברות הפקה פרטיות, שאמורות לשמור על מערכת יחסים תקינה עם כמה שיותר גופים כלכליים, זה לא יכול להתקיים. מה שאני אומר זה אקסיומה - הגופים הכלכליים לא מסקרים בצורה אובייקטיבית את בעל הבית ואת מי שהם מעוניינים לקבל ממנו כסף."
האם לא יהיה נכון להפנות טענות דומות גם לגביכם ולגבי חוסר היכולת שלכם לבקר את הממשלה שבה אתם תלויים?
"אני בעוונותי הרבים עורך 'מבט' ערב ערב, ואני מבטיח לך שכאשר יש להכות אנחנו מכים. לפי התפקיד שלנו אנחנו אמורים להאיר את כל הפינות החשוכות - זאת המהות של העיתונות - ואני יכול להגיד לך שההתערבות הפוליטית במהדורות שלנו היא אפסית, אני לא מכיר מישהו שהופעלו עליו לחצים כאלו או אחרים, לפחות בתקופה שאני כאן. "קח לדוגמה את הניסיון לצנזר את הסרט 'שביתה' של אסף סודרי ואמיר טאוזינגר, שהופק על ידי רשות השידור. הסרט ביקר את הדרך בה פעל אריה גנגר עם אריאל שרון, והרשות ביקשה להוריד את הקטע האחרון, בו הופיע גנגר מחובק עם אריק שרון. אני לא זוכר מה היו השיקולים למנוע את שידורו, אבל העובדה היא שהוא שודר לבסוף. אני ראיתי אותו לפני השידור ואני חושב שהוא סרט ראוי. אני אתן לך את הדוגמה ההפוכה, היום ערוץ 1 מנהל מאבקים כדי לשרת את הסרט של מיקי רוזנטל - אנחנו מנהלים ממש מלחמה כדי שסרט כזה ישודר אצלנו."
אבל הסרט "שיטת השקשוקה" של רוזנטל בא מיוזמה של מפיק חיצוני, לא של רשות השידור. אם אתם כאלה חברתיים, איפה כל ההפקות שעוסקות בנושא הזה?
"אין לנו מספיק כוח אדם, אנחנו עומדים היום על כרעי תרנגולת, אנחנו עושים הכול כדי לצוף ולא לטבוע. אנחנו במצוקה תקציבית מאוד קשה. כתבים עוזבים אותנו ולא מאפשרים לנו לקלוט כתבים חדשים, לא מאפשרים לנו תקציבים להפקות שונות כמו שעשו בעבר. מצב כזה לא זכור לי לפחות במהלך שלושעשרה השנים שאני ברשות השידור."
תגובת משה גביש, יו"ר רשות השידור: "אם נעמוד בקריטריונים של הרפורמה, אז ההפחתה באגרה תיפסק."
למה לא היה כתוב על זה באף מקום?
"לא היה אפשר לחתום על זה עם האוצר, כי זה היה צריך לעבור כחוק בכנסת, ואני לא יכול להתחייב בשם האוצר. עברה הצעה כזאת לגבי שנת 2008, ואז היתה הפסקה בהפחתת האגרה. יוזמת ההפרטה היתה של האוצר ויש הבנה בעל פה שההפחתה תיפסק. לגבי כמות העובדים ברשות השידור, אנחנו פה לא BBC, אי אפשר להשוות."
