בחודש יולי השנה, כאשר המתמודד הדמוקרטי לנשיאות ארה”ב, ברק אובמה, החליט למנות את ג’ון ביידן לסגנו - היו 2.9 מיליון אזרחים בארה”ב שידעו על כך עוד לפני שיצאה ההודעה הרשמית. אובמה שלח הודעות SMS לכל האזרחים שנרשמו מראש לשירות, והפך את אותן 26 מלים שהיו בהודעה למאוד משמעותיות. המסר מאחוריהן היה: הנה מועמד טכנופיל, צעיר ומעודכן.
אובמה משתמש באפקטיביות רבה גם באתר הרשת החברתית פייסבוק לצורך גיוס כספים והגעה לבוחרים פוטנציאליים ומגייס דרך הרשת החברתית ודרך אתר האינטרנט שלו סכומי כסף גדולים. בחודש ספטמבר, למשל, גייס 150 מיליון דולר. הוא לא דיווח כמה מהסכום הזה גויס באמצעות האינטרנט, אך מסכום התרומה הממוצע, 86 דולר, אפשר להבין שהרוב המכריע גויס ברשת, מאנשים פרטיים.
עם הילארי קלינטון, מי שהתמודדה מולו על ראשות המפלגה הדמוקרטית, עוד הייתה לו תחרות. גם היא ניסתה לרתום את האינטרנט והטכנולוגיה לקידום מעמדה. אבל עם ג’ון מקיין, המועמד הרפובליקני לנשיאות, אין תחרות במישור הטכנולוגי, ואובמה גורם לו להיראות כטכנופוב שונא טכנולוגיה, ומדגיש עוד יותר את הפרשי הגילים ביניהם.
מערכת הבחירות בארה”ב, שמגיעה להכרעה בתחילת נובמבר, סימנה עידן חדש בכל הקשור לשימוש באינטרנט ובטכנולוגיות שונות במערכות בחירות. גם ב2004 אפשר היה למצוא השפעות של האינטרנט, אך הן היו בעיקר מכיוון הבלוגרים ופחות מכיוון המועמדים.
דוגמה חיה לתכונות הייחודיות של הניומדיה היא הדוגמנית אמברלי אטינגר, שנודעה בשם “אובמה גירל”. אטינגר כיכבה בכמה סרטונים שהועלו לרשת, שבהם ניסתה לשכנע בשירים שאובמה הוא המועמד הטוב ביותר לנשיאות. הסרטונים זכו לפופולריות רבה בYouTube כבר בתחילת המרוץ לפריימריס למפלגה הדמוקרטית. אובמה גירל מייצגת את טשטוש הגבולות שבמדיה החדשה, ובעיקר את טשטוש הזהויות. אובמה אמנם הכחיש זאת נמרצות, אולם שמועות עקשניות גורסות שהסרטונים הופקו במטה שלו, בניסיון לפנות לקהל הצעיר.
ומה קורה בישראל? השימוש שעושים בארץ נבחרי הציבור באינטרנט לצורכי תעמולה וקשר עם הבוחר נמצא בפיגור רציני אחרי המצב בארה”ב, אם כי יש כאן ניצני פעילות. בשלהי 2008 עדיין לא הצליחו הנבחרים והטוענים לכתר לרתום את היכולות הטכנולוגיות כמו שצריך לטובתם. הבחירות ייערכו בפברואר 2009 (המועד הרשמי אמור היה להיות ב2010), וברור שעד אז יהיה קשה למפלגות ולמתמודדים על ראשות הממשלה לשנות את הDNA שלהם.
עם זאת, אפשר למצוא היום כמה ח”כים שכותבים בלוג, בהם יו”ר האופוזיציה בנימין נתניהו מהליכוד, ושלי יחימוביץ’ ממפלגת העבודה (וגם כאן, יש מי שאומר שלא כל הפוסטים נכתבו על ידם). נוסף לכך, בפייסבוק קיימות קבוצות פוליטיות בהיקף לא מרשים של כמה מאות חברים. רק לשם השוואה, קבוצה אחרת, שמריצה לראשות הממשלה את משקיע ההון סיכון מארגוקווסט ו"השורד" לשעבר, מושיק ליפץ, זוכה לכמות חברים דומה, וקבוצות למען בעלי חיים סוחפות אליהן אלפים.
גם בכל הקשור לנוכחות המפלגות הגדולות באינטרנט, ההתנהלות די מנומנמת. למפלגת העבודה, למשל, אין כרגע אפילו אתר אינטרנט פעיל. “למדנו מה קורה בארה”ב - מהאתר של קלינטון ועד לגיוס כספים של אובמה”, אומר ליאור רוטברט, דובר המפלגה. “אנחנו בשלב של שדרוג כל מערך האינטרנט ואנחנו ממפים את הדרך, כדי לעשות זאת אצלנו בהמשך. הרשתות החברתיות יהיו דומיננטיות בבחירות והמפלגות, כולל העבודה, לא יוכלו להיעדר משם”.
