המיתוג המנצח
סקס והעיר הגדולה
מה משנה האיכות כאשר יש מיתוג חזק ושלל מותגים שמכרכרים סביבו. איך נסביר אחרת כיצד אכזבה עצומה לאוהבי הסדרה המפורסמת, סרט ירוד במידה מביכה, הפך להצלחה קופתית מרשימה שגרפה כ-400 מיליון דולר הכנסות ברחבי העולם? המיתוג, כמובן.
העסקה לסרט ההמשך כבר סגורה, מה שמאיים להפוך אותו כעת גם לסדרה קולנועית, וכל המותגים שחגגו על גופן ועל חפציהן של ארבע הבנות - לואי ויטון, שאנל, גוצ'י, דיור, בלאניק - יחזרו מן הסתם בעיצובים חדשים. ואל יקל הדבר בעיניכם, שכן תעשיית הגאדג'טים, המשחקים והאביזרים למיניהם, הנלווית למגה-סרטים, הייתה תמיד טריטוריה של ז'אנר סרטי הפעולה המכוונים לקהל הצעיר; "סקס והעיר" עושה את זה לקהל הבוגרות.
ההפצה המוצלחת
נער החידות ממומבאי
לא היה חסר הרבה ש"נער החידות" יתחרה ב"ואלס עם באשיר" בקטגוריית הסרט הזר בפרס האוסקר, שכן שליש מהדיאלוג בו נאמר בהינדי. למעשה, לא היה חסר הרבה שהסרט הבריטי הזה לא יתחרה בכלום, אפילו לא יעשה קופות. חברת וורנר סגרה בשנה שעברה את מחלקת האינדי שלה, ו"נער החידות" נותר ללא מפיץ אמריקאי.
על-פי הנהוג בהוליווד הצינית, בעלת הסרט ממיתה את הסחורה על המדפים, ושאף אחד אחר לא ירוויח על הסרט, אבל וורנר הראו רוחב לב והתירו למפיקים להציג את הסרט לחברות אחרות. פוקס סרצ'לייט קנתה את הסרט, לאחר שניסיון העבר שלה עם סרטים עצמאיים כמו "מיס סאנשיין הקטנה" ו"ג'ונו" לימד אותה ש"מומבאי" מועד להצלחה. ההימור הוכח כקולע בהקרנות פסטיבליות בקיץ, ומשם להפצה בנובמבר. הסרט, שעלה 15 מיליון דולר בלבד, כבר הכניס בינתיים כ-80 מיליון דולר בקופות, וזה בהפצה הדרגתית שעדיין ממתינה לליל האוסקר.
מהלך הקריירה הנכון
קייט ווינסלט
עם שני תפקידים מוצלחים, הנה שנה שבוגרת "טיטניק" תבקש לזכור. בסרט "חלון פנורמי" היא בורגנית מיואשת תושבת פרבר אמריקאי, החולמת לעזוב יחד עם בעלה לפריז, שם הייאוש יהיה יותר נוח. ומנגד, בסרט "נער קריאה" היא מגלמת עובדת חשמלית בגרמניה, המנהלת רומן עם בחור צעיר; אישה שבעברה, כך יתברר במהלך הסרט, הייתה סוהרת נאצית במחנה השמדה.
מדובר בשתי החלטות מושלמות מבחינת ווינסלט. ב"חלון פנורמי" היא חוזרת להופיע מול ליאונרדו דיקפריו, 11 שנה אחרי "טיטניק", מסוג האיחודים מעוררי הסקרנות לבחון את השניים בבגרותם. בסרט השני, הפקה אמריקאית-גרמנית, היא נותנת הופעה וירטואוזית בדמות שונה וזרה ולא-נעימה לעיכול, בטריטוריה שאפיינה את מריל סטריפ הצעירה.
מדובר בשני סרטים המבוססים על יצירות ספרותיות מוערכות, שניהם מתרחשים בשנות ה-50 וה-60, כל המרכיבים היוצרים מכובדות וסבירות גבוהה לזכות באוסקר. ווינסלט מתפשטת בשני התפקידים, לפעמים שלא לצורך, אבל גם זה לא זכור בהיסטוריה ההוליוודית כמהלך מעכב-קריירה.
הבאזז שלא נגמר
הית' לדג'ר
בינואר 2008 נתגלתה גופתו של השחקן הית' לדג'ר בדירתו בניו יורק. וורנר מיהרה להודיע כי השחקן סיים לצלם את תפקיד הג'וקר בסרט "האביר האפל", החדש והיקר (185 מיליון דולר) בסדרת באטמן. מקרי מוות של שחקנים, עיין ערך מותו בתאונת דרכים של ג'יימס דין לפני בכורת "ענק", היו תמיד מקדמי מכירות, אבל קשה להיזכר בציפייה דרוכה יותר לסרט (ציפייה שנמשכה כשישה חודשים), מה גם שלדג'ר, כמה תואם, משחק בסרט את הנבל הזורע הרס עד סופו המר.
הפרסומים המוקדמים הבליטו היטב את לדג'ר, והפכו אותו לכמעט שווה לבאטמן. "האביר האפל" שבר את כל שיאי הפתיחה - למעלה מ-158 מיליון דולר לסוף השבוע הראשון, בפרישה הרחבה ביותר עד כה, 4,366 מסכים, עם הקרנות חצות כדי לספק את הדרישה. הדיבור סביב "האביר" הפך אותו לאחד הסרטים הבודדים הממשיך להיות מוקרן בבתי הקולנוע באופן רציף זה החודש השביעי. זאת אף שמהדורת ה-DVD שלו כבר יצאה לשוק לפני חודשיים, ותוך כדי שהסרט ממשיך להכניס בקופות כחצי מיליון דולר מדי שבוע.
בשלב הזה לא יעזור כבר לאף מועמד לאוסקר למות, שכן לדג'ר הוא הזוכה הוודאי בהימורים בקטגוריית שחקן המשנה.
הקרב הטכנולוגי
סוני גוברת על טושיבה
בפברואר 2008 הפך פורמט הבלו-ריי של סוני ליורשו של פורמט ה-DVD, כאשר טושיבה החליטה להרים ידיים ולהפסיק לקדם את הפורמט המתחרה, HD-DVD. שני הפורמטים נלחמו זה בזה על שוק הסרטים הביתיים זה זמן. לטושיבה לא נשארה כעת ברירה, לאחר שחודש קודם לכן הודיעה וורנר, מפיצת סרטי ה-DVD הגדולה בשוק האמריקאי - כ-20% מהכותרים - כי היא עוברת בלעדית לייצור דיסקים בשיטת הבלו-ריי. מכירות הנגנים לאחר מכן הראו עדיפות ברורה לבלו-ריי: כ-93% יותר מה-HD-DVD, וכמוהם ייצור הקלטות: כ-81% יותר. טושיבה נכנעה.
המרוויחים הגדולים
דה-נירו ופצ'ינו
רוברט דה-נירו הוא כבר לא ממש הכוכב שמרוויח 18 מיליון דולר לסרט, משכורתו ב"פגוש את ההורים", הלהיט האחרון שלו מאז 2004. באפריל אשתקד הוא אף עזב את הסוכנות שלו זה שנים ארוכות, CAA, לטובת Endeavor, משום שלדעתו לא קיבל ממנה שירותים נאותים. למרבה המזל יש עדיין מפיקים מהשורה השנייה כמו אבי לרנר, דני דימבורט ובועז דווידזון, שירגישו מכובדים להפיק איתו סרט, ולהציב את דה-נירו ואת אל פצ'ינו זה מול זה.
מדובר בסרט "רצח מוצדק", פעם שלישית שלהם יחד, אחרי שב"הסנדק 2" כלל לא היו להם סצנות משותפות, וב"היט" כמעט שלא. המפיקים הישראלים-לשעבר היו מוכנים להשקיע 60 מיליון דולר בסרט כדי להשיג את השניים, והפעם לשיתוף פעולה מלא. ההכנסות בארצות הברית, על-פי המדווח, מאכזבות, עם 40 מיליון דולר בלבד, אבל שני המגה-סטארים הלכו הביתה מרוצים. על-פי מקורות, פצ'ינו קיבל תמורת הופעתו 18 מיליון דולר ודה-נירו 17 מיליון. מדוע ההפרש? דה-נירו רצה מסוק חזרה לטרייבקה בסופי-שבוע, לא משנה איפה ייערכו הצילומים. אמרו לו בסדר, תקבל מיליון פחות.
הפיצוח השיווקי
ואלס עם באשיר
הניצחון הישראלי הגדול של השנה, בלי שום ספק. הפקה שנמשכה שנים מספר נגד כל הסיכויים, ועם נושא קשה לפיצוח קולנועי - הטראומה של מלחמת לבנון הראשונה והטבח בסברה ושתילה. אבל הבמאי ארי פולמן והמאייר דוד פולונסקי שתלו את הסיפור בפורמט של סרט מצויר. מהלך מקורי, עוקף סיכונים, שזוכה להצלחה אצל הקהל והמבקרים, ועם או בלי להתכוון, הפך את הסרט למוצר רב ערוצי זכייה.
יצא כך ש"ואלס" הופנה כבר למספר קטגוריות שונות. "גלובוס הזהב" הוענק לו כסרט זר, איגוד הבמאים האמריקאי הציב אותו כמועמד לפרס בקטגוריית הסרט הדוקומנטרי, המבקרים בלוס אנג'לס העניקו לו את הפרס כסרט אנימציה, ובעוד ימים אחדים הוא ישוב ויתחרה, הפעם על פרס האוסקר, בקטגוריית הסרט הזר.
ההצלחה המקומית
סרטי לב
הם הקטנים יותר, שלא לומר הקטנטנים, בין שלושת המפיצים הגדולים, אבל מפעילים את הראש ומשחקים עם מה שיש להם - אם זה הקרנות טרום בכורה נבונות או משאלים מקדמי-מכירות שמתכתבים היטב עם הקהל שלהם. מדובר ב"סרטי לב", שבשעתו הפכו להצלחה סרט גרמני בעייתי מבחינת הקהל הישראלי, ושתיאר את ימיו האחרונים של היטלר ("הנפילה"), ועד השבוע האחרון, כאשר ביום הבחירות סקרנו את השוק עם הקרנה מוקדמת של סרט מפוליטיקה אחרת וגם מועמד לאוסקר, "מילק", על-אודות הפעיל ההומוסקסואל הארווי מילק, גיבור קליפורניה של שנות ה-80.
העסקה שנתקעה
מיזם הוליווד-בוליווד
רגע לפני שפרץ המשבר הפיננסי הייתה תקווה שהנה בוליווד הולכת לפרוץ בגדול ללב המיינסטרים ההוליוודי. ביוני 2008 נודע על העסקה שלפיה סטיבן ספילברג ושותפו דיוויד גפן מדרימוורקס דנים בהקמת מיזם סרטים עם רילאיינס ביג אנטרטיינמנט, תשלובת מדיה בשליטת המיליארדר ההודי אניל אמבאני. חודש קודם לכן, רילאיינס חתמה בפסטיבל קאן על הסכמי הפקה עם כוכבים הוליוודיים כמו ג'ורג' קלוני ובראד פיט, ג'ים קארי וטום הנקס, והודיעה כי תשקיע למעלה ממיליארד דולר בהפקות קולנועיות בשנה וחצי הקרובות.
רילאיינס אינם היחידים שמעידים על המגמה הבוליוודית - דיסני מעורב בשוק ההודי זה כשנתיים - אבל העסקה עם ספילברג הייתה אמורה לממן את דרימוורקס בקרוב לחצי מיליארד דולר, ולהקל עליהם את עזיבת פרמונט ואת החבירה ליוניברסל.
עם העמקת המשבר הכלכלי, שבמהלכו התברר שספילברג היה מושקע בקרן מיידוף, המגעים שלו עם פרמונט נתקעו, הסכם שלו עם HBO נעצר עם התמוטטות AIG, שהייתה אמורה לספק לו הון ראשוני, ובסופו של הקשר הבוליוודי דרימוורקס מתקשה להשיג מימון משלים לעסקה עם רילאיינס מהבנק המגבה אותה, ג'יי.פי מורגן.
הפריצה הבינלאומית
היאם עבאס
בשנים האחרונות יותר ויותר שחקנים ישראלים סומכים על כך שהשוק הגלובלי ימצא אותם כאן. מוני מושונוב, יגאל נאור ואחרים מגיחים החוצה, חוזרים לקולנוע ולתיאטרון המקומי, ושוב נוסעים. איילת זורר ללא ספק עשתה פריצה נאה וארוכת טווח, אבל צריך כנראה להיות ערבי-ישראלי כדי לעשות את האקזיט המוחלט, אולי משום שאין לשחקן הערבי-ישראלי ביצה חמימה לחזור אליה. כזו היא היאם עבאס, השחקנית ילידת נצרת שמתגוררת כבר שנים אחדות באירופה, ושהרשימה שוב בשנה האחרונה, במשחקה ב"עץ לימון" של ערן ריקליס.
אבל עבודתה בישראל היא החלק השולי בקריירה העכשווית שלה. שמונה סרטים נוספים בהשתתפות עבאס הופצו במהלך 2008 - צרפתיים, בריטיים, גרמניים, מרוקאיים ופלסטיניים. לישראל הם לא הגיעו - למעט סרטה האמריקאי, "האורח", המועמד לאוסקר, ומן הסתם גם הבא שלה, בבימויו של ג'ים ג'רמוש. לא קשה לנחש איך הייתה נראית היום הקריירה שלה לו הייתה נשארת בארץ.
