בלילה אחד באמצע נובמבר, כמה שעות לפני שדרבנתי את המכונית הכאילו-שלי אל הווילה של "האח הגדול", שם חיכה לי אלעד קופרמן, מפיק-על, איש שאוהב את משפחתו, כמו גם את 150 עובדיו ואת אבי ניר מנכ"ל קשת - ובכן אז, דווקא אז, ביצע יוסי בובליל את מה שעלולה להירשם כטעות חייו. סיפור אחד מיותר לגמרי, שטשטש עוד יותר את הגבולות, המטושטשים ממילא, בין מציאות, ריאליטי, עבר, הווה. מה שתרצו.
בבוקר שאחרי, אחרי סיור מגניב לגמרי בטבעת של מחילות המצלמות המקיפה את בית האח הגדול, קופרמן ישב מולי, מאחוריו כ-50 מסכים המתעדים כל רגע בסלון, במטבח, בחצר ובחדרי השינה המפורסמים ביותר בישראל - ואמר, בלי למצמץ: "בנוגע למה ששאלת על יוסי בובליל, אני לא מכיר את האירוע. לא שמעתי על זה. אבדוק ולחזור אלייך".
הוא, אלעד קופרמן, שחי ונושם וישן "האח הגדול" יותר מחצי שנה, שמתגעגע לשלושת ילדיו, שמודע לכל רגע בהפקת חייו אבל גם למחיר האישי הנגבה ממנו - הוא לא ידע מה סיפר בובליל? הוא לא שמע על השחזור האפלולי ההוא של כמעט סקס קבוצתי בשידור חי?
בשיחה שקיימנו אחר-כך, קופרמן חילק לי בעיקר מנעולים; אמירות מעניינות, חלקן כמעט עמוקות - אך כאלו שלא ברור לאן הן הולכות. התהודה התקשורתית שיצר הווידוי של בובליל, עם התעוררות הדרישה הציבורית להדיח את האיש מבית האח הגדול, העניקה לי, ימים אחר-כך, צרור של מפתחות.
הווידוי הזה היה כנראה הרגע המכונן של "האח הגדול" הישראלי, בעונתו הראשונה. הוא הצומת בו נפגשות כל השאלות ששאלתי את קופרמן - וכל התשובות שענה לי. הוא הצומת אליו נכנסה "האח הגדול" כהצלחת רייטינג היסטרית , כמלכה המוכתרת של שנת הריאליטי בישראל - ויצאה ממנו בצליעה מסוימת, עדיין זוהרת אך גם קצת מוכתמת. שונה. זה גם הרגע שבו נחשפה התוכנית הזו במלוא גדולתה - כמו גם במלוא פגיעותה.
התבוננו בצרור המפתחות הזה - וקחו לכם כל מה שפותח.
מפתח ראשון: ריל-טיים
"הייחוד של 'האח הגדול', מקור ההצלחה שלו, הוא האפשרות לצפות 24 שעות, 7 ימים בשבוע, בכל מה עובר על המתמודדים", אומר לי קופרמן. "תוכניות ריאליטי בדרך כלל מצולמות במשך כמה חודשים - ואז נכנסים לחדרי עריכה. במקרה הזה, זה קורה כאן ועכשיו, ריל-טיים".
מה שמעמיד אתכם במצב בעייתי, למשל אם אחד המתמודדים אומר משהו גזעני או מספר סיפור שמחשיד אותו בפלילים.
"יש כללים ברורים לתוכנית, שקובעים מה מותר ומה אסור. יש לנו תו"ל וספר חוקים, כך שזה לא מעמיד אותנו בשום בעיה. אבל נכון, אי אפשר לצפות מה יקרה; משיחה בין בחור דתי לבחור גאה, עד יציאת השד העדתי. אתה לא יכול לדעת מה יקרה, מה יפתיע אותך מחר בבוקר, מי יילך הביתה. מדובר פה באנשים ובהתנהגות של בני אדם".
הווידוי של בובליל לא שודר מעולם בשידורי קשת וגם נחתך במהירות מספקת מאתר האינטרנט שלה, מאקו. עם זאת, קשת וקופרמן לא הצליחו לעצור גל של דרישות להעיף את יוסי בובליל מהבית, במן מיני-משפט שדה של המדיה. בובליל, בחוסר ניסיונו מול המצלמות, שרטט על פניו מטרה ענקית. וכל רזי ברקאי הוזמן להסתער.
מן העבר, קופרמן חווה משהו שלא הכיר מעולם. "יהיה לי קשה לחזור לריאליטי רגיל, עם עריכה באולפן", הוא אומר. "התוכנית הזו שינתה את כללי המשחק. כרגע אני לא יכול לדמיין תוכנית טלוויזיה חזקה כמו 'האח הגדול'. אין לי ספק שזה ישנה את תפיסת הטלוויזיה במובן של לא לפחד לצאת לסדרה כשאתה לא יודע איך היא תיגמר. גם כשעשיתי את 'קחי אותי שרון' לא ידעתי איך זה ייגמר, זה היה אצלה בראש, אבל שם ידעתי יותר מהצופה הממוצע. כאן לא".
מפתח שני: "נעים בבטן"
בקשת מספרים על עשרות עיתונאים, ידוענים וסקרנים שביקשו לסייר בטבעת המחילות למצלמות, שמקיפה את בית "האח הגדול". בשלב מסוים, החליטה ההפקה לסרב לרוב הבקשות לחושך המוחלט הזה, שהופרע מדי פעם בחלון ענק של מראה חד-כיוונית, דרכה ניבטו אליך, ממרחק אפסי, הרגליים האולטרא שזופות של אינה, או הגב פורם חלוקי הרחצה של שחר.
הבעיה עם טבעת המחילות היא האינטימיות. אם התמזל או איתרע מזלך להיקלע לחלון חדר האמבטיה בדיוק בשעה ששפרה מתפשטת, אתה רואה הכול. בערוץ 20, לעומת, במאי המצלמות קובע מה תראה ובערוץ 2 - העורכים מסננים לך את "המיטב" ו"הראוי". כאן, במחילה, הכול פרוץ, במעין פנטזיה חשוכה של סטוקרים. "האח הגדול", קרי: קופרמן, לא רצה ללכת לשם.
"התוכנית היא לא סליזית. המנגנון שמניע אותה הוא לא סקס, לא עירום, לא אלימות, אלא משהו שיגרום לצופה נעים בבטן. אצלנו חומר הגלם חשוף לצופה כל הזמן. מקרה הפרידמנים והספרדים הוא לא משהו שתכננו, זה פתאום יצא החוצה. אני משוכנע שבכל בית ובכל פיצוצייה בישראל דיברו על זה. ברגע שאנשים בבית אמרו לעצמם מה אנחנו היינו עושים במקומם - השגנו את המטרה".
סליזיים? אתם?
"האח הגדול הוא סוג של מראה של החברה הישראלית, ולא התיימרנו להגיע לזה. האם עדיין בחורה מאשקלון מרגישה מקופחת לעומת בחור אשכנזי? קיבלנו את התשובה בתוכנית. האם בחיי היו יום זה עדיין קורה? אני מאוד מקווה שלא, אבל זה מעורר תהיות ומחשבות ואני מאוד שמח שהתוכנית הלכה למקומות האלה. היא בקלות הייתה יכולה לכיוונים סליזיים, אבל התעקשנו שתעשה נעים בבטן. תחשוב מה היה כאן בפריים-טיים של ערוץ 2, שמכוון לקהל מאוד רחב: שיחות על ספרדים-אשכנזים על זהות מינית של בנאדם, על השבת... מתברר שהנושאים האלה מעניינים מאוד את הצופה הישראלי".
כשקופרמן מספר לעצמו ולי למה התוכנית ראויה, אני מתנחם בכך שדיבר קודם על הבטן ועל תחושות כיפיות שמתפשטות בה. מי שאוהב את "האח הגדול" יודע שעל אף שעות השעמום הכמעט אינסופיות בערוץ 20, היו בתוכנית גם רגעי עונג לא מעטים. וכל השאר על האות השביעית של ליאון.
איך אתה מסביר את הקטילות של התוכנית?
קופרמן: "עשינו כאן טלוויזיה מצוינת. זה התחיל במתמודדים עצמם שהם אנשים רגילים, לא שחקנים. אם תשאל היום תסריטאי, מאוד קשה לבנות דמות כמו יוסי בובליל ולהוציא את הטקסטים כמו שהוא מוציא. כנ"ל לגבי רנין, ליאון, שפרה, עינב וכל השאר. אלה אנשים אמיתיים שמדברים בלי שאף יגיד להם מה לומר, בלי שאף אחד יעשה להם מניפולציה. הכוח של התוכנית הוא היכולת של הצופים לשבת בבית ולהביע עמדה".
אז למה מאשימים אתכם בהשחתת מאגר האיי קיו הלאומי?
"תמיד יש ביקורת, וזה בסדר. לפעמים קשה להבין איך תוכנית שבה המכשול היחיד שעומד בפני המתמודדים הוא הם עצמם, מצליחה ומעניינת כל-כך. אולי מזה זה נובע".
בתחילת הדרך שלכם, אמרו שאנשים אינטליגנטיים לא יישבו ויראו "האח".
"הנתונים מראים אחרת. תפסנו חזק באוכלוסייה של 13 שנות לימוד ומעלה. תפסנו חזק בכל האוכלוסייה, בכל השכבות. בתוכנית הזו אין התנשאות והיא גם לא מסתכלת על אנשים מלמטה. שידרנו שיחה תמימה וטהורה שבה בחורה מאשקלון שואלת בחורה ערבייה מי זה ביל גייטס - והיא שלמה עם עצמה".
מפתח שלישי: אתה הסוס - ואתה המכשול
"בתוכנית הזו", מספר קופרמן, "אין מי יהיה הזמר ומי הרקדן, אלא רק מהו מבנה האישיות שלך, איך תתמודד עם אדם אחר ואיך תתמודד עם עצמך". אם רק היה לוחש את זה ליוסי בובליל באוזן, בזמן אמת, הכול אולי היה נראה אחרת. בובליל, רכוב על סוס ששמו בובליל קפץ מעל משוכת בובליל - ונפל על הפרצוף. קורה.
קופרמן מרבה לדבר על ביטחון עצמי כתנאי הכרחי לכניסה לבית האח הגדול. האמת שמבחוץ הכול נראה די פשוט, לרוב אפילו משעמם, אבל הדיירים מתמודדים עם עצמם, עם דיירים אחרים, עשרות מצלמות ומיליוני עיניים.
קופרמן: "אם עינב לא הייתה שלמה עם עצמה, היה לה קשה מאוד להמשיך הלאה. אם אתה לא שלם עם האישיות שלך ואם אין לך ביטחון עצמי גבוה, יהיה לך קשה מאוד לשרוד בבית האח הגדול. לעינב יש זעם פנימי ורגשי נחיתות, אבל מתוך מקום שכנראה החברה הובילה אותה אליו. משהו כמו 'אני מתמודדת בכך שאני מתקיפה, הם לא מבינים אותי כי הם פרידמנים והם מתנשאים'".
בוא נדבר רגע על הביטחון העצמי שלך. בארה"ב רצה כבר עונה עשירית של "האח הגדול". גם אצלנו יהיו כל-כך הרבה עונות?
"הצופה צריך חדשנות. בשיא התוכנית לא ישנתי בשקט בלילות. תמיד אתה תמיד שואל את עצמך אם סיפורים מסוימים בבית לא הגיעו לשיא ואם כן, מה יחליף אותם. אחרי העזיבה של צבר, לא ידענו מה זה יעשה לבית. זה לא 'יאללה, המפעל עובד ואפשר לשבת רגל על רגל. צריך כל יום לבוא לפה, להסתכל, לראות מה קורה".
חששת שפתאום התוכנית לא תעניין מספיק אנשים?
"בטח... מפעל שמייצר יוגורט תפוחי עץ מוכר את היוגורט שלו במשך שנים ומפתח את המוצר שלו. אנחנו מייצרים כאן כל שבוע מוצר חדש - ועוד בלי שדברים יהיו תלויים בנו. יושבים כאן 150 איש - ומחכים. זה הלחץ. אני חושב על התוכנית כל היום, מעבר להצלחת התוכנית אני אחראי גם לאנשים בבית, צוחקים עליי שאני כמו אבא שלהם. זו אחריות עצומה".
מפתח רביעי: קאסטינג
עד הווידוי, יוסי בובליל נתפס כהברקת ליהוק אולטימטיבית. אחרי הבלגן, אני בטוח שקשת וקופרמן הקדישו לכך מחשבה שנייה, שלישית ואף רביעית. "אתה לא יודע מתי זה יבוא לך, באיזה שלב תפרוץ האישיות של המתמודד", אמר לי קופרמן בשיחה בינינו, בתשובה לשאלה על נפילות קאסטינג כדוגמת יוני או חגית. מה עושים כאשר אתה נתקע בבית עם דייר משעמם, מופנם - או שניהם.
איך אתה יודע מי יביא אותך למקומות הכי רחוקים והכי מעניינים? מה היה, למשל, בעינב בובליל, שגרם לכם לבחור דווקא בה?
"טלוויזיה זה לא עסק בטוח, זה המון אינטואיציה. לפני תחילת התוכנית לא ישנו בלילות, לא ידענו איך התוכנית תתקבל. בקאסטינג זורקים רשת, שולחים סקאוטרים לרחובות, עושים אודישנים המוניים - ובוחרים. עינב, למשל, מלאה בשכבות. תזרוק לה שאלה ואתה לא יודע מאיפה זה יבוא לך. מאוד סיקרן אותנו לנו לראות מה יקרה לה, עם כל הדומיננטיות שלה, בתוך הבית כשתפגוש, למשל, בחורה ממעמד סוציו-אקונומי יותר גבוה ששונאת בחורות שמתנהגות כמוה".
אבל דווקא הברקות הקאסטינג יוצרות תלות מסוימת של התוכנית במשתתפיה, לא? רבים חשבו ש"האח הגדול" לא שווה הרבה בלי יוסי בובליל.
"לא הייתי תלוי באף אחד, וממש לא הייתי תלוי ביוסי בובליל".
אם הוא היה עף לא היית קורע חולצה ושם אפר על הראש?
"ממש לא. הצופה בבית מחליט, ואם הצופה היה מחליט שדייר מסוים מעניין אותו יותר מדייר אחר, זה מה שיש וזה לא בשליטתי".
ספר את זה לצופים שהתקוממו אחרי ההדחה של צבר. מה אתה אומר על הטענות למעורבות ההפקה בהדחות?
"יש ספקולציות ותמיד יהיו. אבל, אני גאה ביושרה של התוכנית הזו, היא היחידה ששקופה כלפי הצופה כל הזמן. כפי שהצופים הופתעו כך גם אנחנו. אין פה מניפולציות ואין פה הובלה של הצופה לשום כיוון".
מפתח חמישי: הכרת תודה
"בלי המעטפת של קשת, התוכנית לא הייתה מגיעה לאן שהגיעה", קופרמן מתעקש להסביר לי, "הם ממש לא ידעו שהם הולכים לקראת הצלחה, היה פה הימור גדול". הוא משביע אותי להזכיר את רן תלם סמנכ"ל התוכניות של קשת; יורם זק ורועי עוז, העורכים הראשיים של "האח הגדול"; שי בן סעדון וליאת דנציגר, המפיקים הראשיים; ואת זיו שמש, הבמאי - ומבהיר כי "זו לא תוכנית של בנאדם אחד, אלא של צוות שלם, של מכונה שעובדת יחד".
אני מנחש שהכרת התודה לא מסתיימת כאן. אחרי גל המחאות שקם נגדה, יצאה קשת בהודעה מגומגמת, אך עם שורה תחתונה החלטית: בובליל לא יודח על ידי "האחים הגדולים". האם קופרמן נקשר, בקשר שהוא עצמו מתאר ככמעט אבהי, לדיירי הבית? השלכת יוסי בובליל בבושת פנים מהווילה הייתה הורסת את חייו של האיש הזה, וקופרמן לא רצה לעשות את זה. לא ככה. אני דווקא סבור שזה מעיד עליו הרבה דברים טובים כאדם.
