תוכנית האב לחיסכון במים, שהוכנה על-ידי נציבות המים בשנת 2005, ולא תוקצבה על-ידי האוצר, הייתה חוסכת למעלה מ-400 מיליון קוב והכינרת היתה יותר גבוהה כיום ב-2.4 מטרים. כך טוענת החברה להגנת הטבע.
עוד טוענים בחברה להגנת הטבע כי המצב אליו הגיעו מקורות המים של ישראל הוא מצב חירום, כאשר שאיבת היתר מסכנת את איכות המים ופוגעת אנושות גם בטבע. אנשי החברה מתגייסים לפעילות מיידית, במטרה לגייס את הציבור לחיסכון, להשפיע על קבלת החלטות ונקיטת צעדי חירום מהירים, במקביל לאימוץ תוכנית ארוכת טווח. "מאחורי החברה להגנת הטבע עומד ציבור רחב. אנו נהיה העין הציבורית והכוח שידחוף את רשויות הממשל לעשות את מה שהיה עליהן לעשות הרבה קודם", אומר ניר פפאי, ראש אגף שמירת סביבה וטבע בחברה.
מטרתה של תוכנית האב של הנציבות היתה, בין היתר, "פעולה נחושה ועקבית לטובת חיסכון במים והטמעת הנושא באופן מרבי". על-פי המסמך, "עריכת מבצעי חיסכון הראו בעבר, ללא צל של ספק, שניתן לחסוך 10%-20% מכלל הכמות הנצרכת במגזר העירוני (הביתי והציבורי), תוך הדגשה על אי פגיעה ברווחת הצרכן".
לפי המסמך, הפעולות הנדרשות להשגת יעד זה הן חינוך והסברה, אביזרים חוסכי מים, פחת מים וטיפול בדליפות, תקינה, תקנות ואכיפה, מיחזור מים במקוואות, מיחזור מים במכונים לשטיפת רכב, חיסכון במים בבתי חולים ובתי מלון, גינון, המשך המחקר בנושא מחזור מים אפורים, דשא סינטטי, מכרז ארצי לחיסכון במים במגזר הפרטי ברשויות המקומיות, סקרים ומחקרים.
הרשות העריכה כי עלותה של התוכנית הינה 147 מיליון שקל לשנה, לחמש שנים.
החברה להגנת הטבע טוענת כי בדיקה שהיא ערכה העלתה כי מרבית סעיפי תכנית האב לחיסכון לא מומשו ומהתוכנית כולה בוצעו רק שני סעיפים: מכרז לצמצום צריכה פרטית וקמפיין תקשורתי, אשר החל הרבה אחרי הדקה ה-90 - בקיץ האחרון.
התוכנית, כאמור, הוצגה בסוף 2005. מנתוני רשות המים, הצריכה העירונית בשלוש השנים שלאחר מכן: בשנת 2006 - 737 מיליון מ"ק, בשנת 2007 ההערכה היא כ-766 מיליון מ"ק והצפי לשנת 2008 הוא מספר דומה. מכאן, טומרים בחברה להגנת הטבע,שאם התוכנית הייתה יוצאת לפועל והיו נחסכים 20%, היה מתקבל חיסכון של כ-140 מלמ"ק בשנה -כמות השווה להיקף ההתפלה הנוכחי -וחיסכון כולל של למעלה מ-400 מיליון מ"ק, שמשמעותו תוספת של 2.4 מטרים לגובה הכינרת ממצבה כיום.
קריסה של מערכות המים הטבעיות
לדברי פפאי, "ישראל עושה מזה עשרות שנים שימוש יתר במקורות המים הטבעיים ובכך הביאה לקריסה של מערכות המים הטבעיות: מפלס הכנרת והאקוויפרים ירדו אל מתחת לקווים האדומים, יבשו מעיינות רבים, הזרימה הטבעית בנחלים פחתה עד לכדי אחוזים בודדים ובתי הגידול הלחים יבשו כמעט לחלוטין. לצד ניצול היתר, לא השכילה ישראל לשמור על איכות מקורות המים וכתוצאה מכך, אקוויפרים הזדהמו, בארות נסגרו ונחלים הפכו למובילי ביוב. כל אלו הובילו לפגיעה קשה במערכות האקולוגיות. בשנים האחרונות ניכרת מגמה ברורה של ירידה בהיצע המים הטבעיים בישראל.
השנה ההידרולוגית 2007/8 הייתה השחונה ביותר בעשור האחרון ובחלק מאגני המים היא אחת השנים השחונות ביותר מאז החלו המדידות בארץ. יתר על כן, מדובר בשנה רביעית במספר של מיעוט משקעים. בנוסף, שינוי האקלים צפוי לגרום להפחתה נוספת במצאי המים הטבעי הרב-שנתי המתחדש.
לאור המשבר אנו עדים בשנה האחרונה להתעסקות מוגברת בניהול ההיצע ופחות מכך בניהול הביקוש. במילים אחרות, עיקר המאמצים מכוונים להגדלת ההיצע, בעיקר באמצעות התפלת מי ים, ומעט מאמצים באופן יחסי מופנים להקטנת הביקושים לצריכת מים. בסיבות שהביאו למשבר עסקו ועדות קודמות וכעת עוסקת בכך ועדת החקירה הממלכתית. החברה להגנת הטבע משאירה את חקר העבר לוועדת החקירה ושמה את הדגש על הפעולות המתחייבות עכשיו ובעתיד".
